מילי דאגדתא ושו"ת כד

אפשי ואבי שבשמים גזר עלי הא ודאי ליתא דמצוה ודאי צריכה שתהי' בשמחה וטוב לב ותהי' לתאבון כי כל המצות מצד עצמותם טובים הנה עד למאוד ובהדיא כתיב קרא מפורש ויצוינו ה' אלקינו לעשות ככל המצוה לטוב לנו לחיותינו רק בעבירה אף שמצד עצמה היא רע מ"מ מחויב לפרוש מצד יראת ה' וזהו אומרו אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב עמלק"פ פי' שהמלאכה היא דבר קשה ועבדות גדול ועושין רק מההכרח של השכר אל תהי' עושין כן המצוה כעבדים הללו דהיינו שיהא עשיית המצוה קשה בעיניכם עד שאין אתם עושין איתה רק בשביל השכר רק הוו כעבדים המשמשין את הרב שלעמלק"פ פי' כאותן עבדים המשמשין בשביל המלאכה כי עשיית המצוה בעצמותה טובה היא ואלו לא הי' שום קיבל שכר עלי' ג"כ ראוי לעסוק במלאכה טובה כזאת והשכר היא רק מתנת חינם כמי ששוכר אחד שיתפור בגד לעצמו וילבישנה בעצמו ונותן לו שכר עבור זה אמנם בעבירה אמר בהיפך ויהי' מורא שמים עליכם דהיינו שלא תפרשו מהעבירה בשביל שבעצמותה היא רעה רק בשביל מורא שמים ולזה נגד התאוה אמר שיסתכל במה שעתיד ליתן דין וחשבון דהיינו שלא יפרוש עצמו מתאות דברים אסורים שחקקה תורה רק מגזירת מורא שמים אמנם נגד הגאוה והקנאה שהם מדות רעות בזה כ' הרמב"ם שמלבד גזירת השי"ת ראוי להרגיל עצמו במדות טובות שלא יהי' לו שום חשק למדה רעה כי נפש רשע איותה רע וע"ז אמרו מאוד מאוד הוי שפל רוח דהייני שיתעקר המדה רעה לגמרי מכל וכל מצד הטבע ולזה אמר שלא מצד הדין וחשבון לבד ראוי לפרוש רק להרגיל במחשבתו מצד הטבע ולחשוב מאין בא ולאן הולך לזכור יום המיתה למען יתעקרו המדות רעות מצד הטבע וכבר הזהרנו חז"ל שנעלה תמיד על לבינו יום המיתה ולאן אתה הולך

במדרש שיר השירים סמכוני באשישות אלו הלכות ורפדוני בתפוחים אלו אגדות הא שממשיל הלכות לאשישות ואגדות לתפוחים דאשישות היינו אשישי ענבים שהיין מובלע בתוכו והיין בעצמותו משכר וכשהיא מובלע בענבים אינו משכר כן הוא ההלכות שעל דרך פשוטו הן כענבים המתוקין לחיך וכאשר ידרוך אותם ויעשה מהן יין אז לאו כל מוחא סבל דא ויש גבול לשתיית כל אחד וכ"כ ההלכות שעפ"י פשוטו הן כיין הנבלע באשישות וכאשר יעיין בהן בעומק עיון לאו כל מוחא סבל דא והגדות ממשיל לתפוחים שהן אתרוגים כמבואר בתרגום שאם יראה בהן כאשר הן מלמעלה בקליפתן אין בהם רק ריח בעלמא ובתוכן הן טובים מאוד והתוך מכוסה בקליפה וגם אין משקה שלהן משכר וע"ז אמר הכתוב הטעם למה אין תוך שלהם נגלה לזה אמר כי חולת אהבה אני וכשם שאם רוצים לזון את החולה צריכין ליתן לו מעט מעט ואף אותו המעט צריכין ליתן לו במשקה שיוכל לקבל כ"כ אנחנו חלושי ההשגה וא"א להשיג עומק ההלכה לעומק המושג לכן מושלו ליין וההגדות שהחיצונות שלו היא רק כקליפת האתרוג שאין בו רק ריח בעלמא אף שהיא רק למוסר טוב אמנם תוכיותיו הוא כעין תוכו של אתרוג שהוא טוב

רמב"ם הלכות תשובה פ"ב ה"ב וז"ל עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לזה החטא כלל ותמהו כולם ע"ז הלא הבחירה חשית ולפענד"נ פשוט כי האדם מקודם עשותו העבירה הוא שוה בבחירתו לטוב או לרע אבל אחר עשותו החטא שורה עליו רוח טומאה ומלפפתו עד שמחטיאו שנית ולזה הגדולה שבתשובות באותו מקום ובאותו אבר ובאותה אשה ולזה