מילי דאגדתא ושו"ת כג

וא"ל יזכור לו יום המיתה שהיא תמי' שהי' לו להזכיר תיכף יום המיתה וגם מה ענין בזה לשון ירגיז שאמרו חז"ל פה ונראה בזה דהרמבם ז"ל בפי' המשניות באבות הקשה אהא דאמרו בש"ס אל יאמר אדם א"א בבשר חזיר אלא אפשי ואבי שבשמים גזר עלי דהא כתיב במשלי נפש אדם רשע איותה רע ומחלק הרמב"ם בין מצות שכליות למצות שמעיות ומה שנראה לי ביישוב סתירת הרמב"ם דאפשר שהרמב"ם כיון לזה שיש מצות חוקיות אשר ציוה יתברך שהן לחק עולם ואלו לא נתנה התורה לא היינו יודעים שיש עבירה בזה כלל ויש מצות שכליות התלוים במדותיו של אדם כגון קנאה שנאה תאוה ומי שמדותיו רעים ע"ז נאמר נפש רשע איותה רע ונגד המצות שחקוק הבורא ית' אין לפרוש מהם רק מיראת השם ית' והנה הרמב"ם מחולק עם המקובלים כי הרמב"ם אמר שיצ"ט ויצה"ר הם שני כוחות שהטביע הקב"ה באדם היינו כח השכלי וכח התאווני והמקובלים סוברים שיש מלאכים הממונים הנקראים יצ"ט ויצה"ר ולאמת שניהם דברי אלקים חיים כי באמת יש כח התאוה אמנם יש ג"כ מלאך ממונה ע"ז הנקרא יצה"ר שנתמנה לפתות בני אדם וזה אומרם כאן לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר הכונה בודאי יכול אדם בבחירתו למאס בעיניו כל תאות עוה"ז וכענין אומרם איזה עשיר כל שיש לו ביה"כ סמוך לשלחנו הכוונ' שאיזה עשיר בדעת המואס כל תאוות כי כל תאוה שבאדם סופן מאוס בתכלית המאוס כי המאכל תיכף בנוטלו לתוך פיו נמאס בעיניו ולזה אמר שעשיר בדעת הוא שימאס כל תאוותו אפילו במוכרח לאכול ולחשוב מה שיהי' ממאכלו ולזה אמר כל שיש לו ביה"כ סמוך לשלחנו אך בבוא עבירה לידו אין זה גדר יראת ה' למאסה תיכף כי העיקר שהפרישה מעבירה יהי' רק מיראת ה' וזה אומרם כאן שירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר דהייני שלא ימאס תיכף עת בא העבירה לידו רק שיאמר אפשי בבשר חזיר רק מה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי ולכן לא ציוה לו להזכיר תיכף יום המיתה כי יותר טוב להפריש מן החטא בעבור יראת הי ולא מחמת יראת המיתה ואי אזיל מוטב וא"ל יעסוק בתורה כי אולי היא ככח התאווני שיש באדם כדעת הרמב"ם והתורה מתשת כח התאוה שבשביל זה נקרא תשוי' ואי לא אזיל שאז יש לחשוב שהיא מהמלאך השטן המסית האדם לרעה ולזה יקרא ק"ש כי אמרו בש"ס כל הקורא ק"ש מזיקין בדילין ממנו והיינו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף רשף אלו המזיקין ואי לא אזיל ואז אין לו ברירה ומוכרחו להזכיר המיתה וזהו ג"כ כונת התנא על תהי כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שמע"לק"פ ויהא מורא שמים עליכם שאין שייכות לאלו שני מאמרים זל"ז כלל גם תמהו המפורשים בזה הלא כל התורה מלאה בהבטחת שכר ופרס על קיום המצות גם קשה לו שהי' לו לומר אל תעבדו השי"ת עמלק"פ כי מה שאמר הוו כעבדים קשה מאוד כי הלא עבדיו של אדם העובדים על מגן עבודתן גרוע כלא יחשב כי אסיא דמגן מגן שוי' לכן נראה בכונתו כי יש שני מיני עבדים אחד שעובד בשביל השכר שמקבל בעבודתו העבדות עליו כמשא כבד וכעבד ישאף צל כן שכר יקוה פעלו כי העבדות דבר קשה ורע רק שעושה העבדות בשביל קיבל שכר ועושה המלאכה בלב רע ויש עוד פועל בשכר שלומד המלאכה אצל אדונו ואם היא מלאכה המעשרת בעלי' כגון נוקב מרגליות ודאי דעוסק בה יומם ולילה מחמת חיבת המלאכה בעיניו והנה נחזה אנן הא דאמרו בש"ס אל יאמר אדם א"א בבשר חזיר אם גם במצוה שבאה לידו יאמר בהיפך אי