מילי דאגדתא ושו"ת יט

ברור לפענ"ד שבפסקים חזר בו דהא מתיר בצימקי' דדי' ונתנה בנה למניקה בחי' בעלה ולטעם שתחזור אחר מניקה אחרת גם בצימוק דדים יש לאסור אלא ודאי שחזר מטעם זה ועיקר הטעם שעי"מ שאנו אוסרים להנשא לא תגמול הולד ולא תאמר א"נ וא"ע וזה ל"ש בגרושה ולפ"ז אין קשי' להר"ש ז"ל מהא דאינו מחלק בש"ס בין גרושה לאלמנה ומסתם סתים דלא ישא מניקת חבירו דבש"ס מיירי דהיא עצמה מניקה בנה דאם אינה מניקה עכשיו אין שמה מניקת חבירו וק"ו בגרושה דלא משעבדא להניק ואינו מניקתו במה נקראת מניקת חבירו וגם מדנקט מעוברת ומניקת כחדא משמע דהולד אצלה כמו דמעוברת וכה"ג אין חילוק בין גרושה לאלמנה ומכלל דברינו תמו כל הקושיות על שי' הר"ש דודאי ביבמות שם דמיירי דהולד אצלה אין חילוק בין גרושה לאלמנה כמו לטעמא דחסה רק כשאין הולד אצלה שרי בגרושה משא"כ באלמנה אף שאמרה א"נ וא"ע דלכונה זו אסרוה להנשא בכדי שלא תפקיע שיעבודה ותהי' נזונות משא"כ בגרושה אינו בדין לתקן תקנות לכופה הואיל וא"נ וכדעת הרשב"א ז"ל דגרושה אינה אסורה רק במכירה משום סכנת הולד ונראה דגם הרא"ש ז"ל לא נחלק על הר"ש כ"א לפ"מ שהבין דאף בבנה עמה מתיר ועז"כ לאסור משום דאשה בושה לתבוע וחסה על בנה ותניקהו אף שאינה משועבדת ואיכא חשש סכנה להולד אבל כשנתנה בנה למניקה דאין כאן סכנה לפנינו ומן הדין אינה משועבדת ואין אנו רשאין לכוף אותה להניק ואיך נתקן תקנות ולאסור אותה להנשא א"כ אין לך כפי' גדולה מזו שלא כדין שתניק בנה אף שאין לה מזונות מן הדין אף אם תניק וראי' לדברינו מהא דמקשינן בסוגיא דיבמות מאי טעמא דמעוברת ולכאורה יפלא הואיל ולא קשיא לי' רק מ"ט דמעוברת וע"כ דטעמא דמניקת הי' פשוט לו א"כ איך לא ידע דמעוברת למניקה קיימא אע"כ כיון דכל איסור מינקת היא רק כשהולד עמה ושמא תתעבר ותתעכר חלבה ותסכן הולד ומש"ה מקשה מ"ט דמעוברת דהוי ס"ד דלאו למניקה קיימא היינו שתניק בעצמה כי אולי תתן הולד למניקה וכה"ג ל"ש איסור דמניקת והתרצן חדוש לי' דסתם מעוברת קיימא להניק בעצמה ומה"ט אסרו באלמנה אף בנתנה בנה למניקה כדי שלא תסלק נפשה ושיעבודה מהנקת הולד כאורח שאר נשים דעלמא וכן מסייען לדברינו דברי הטור אע"ה סי' פ' שכ' דאשה תחת בעלה אינה מניקה את בנה מאישה הראשון שתמה ב"י שם דאיך ניסת לאיש הא מניקת חבירו היא והרי לשי' הרא"ש ז"ל אף בגרושה אסור אף באינה מכירה ואיך יכתוב הטור נגד שי' אביו הרא"ש ז"ל אלא הוא אשר דברנו דבנתנה בנה למניקה גם הרא"ש מודה לשי' הר"ש ז"ל דמותר ובלא"ה איכא לאשכוחי בנתנה בנה למניקה ג"ח בחי' בעלה אלא שלפי הצעתינו הדבר פשוט בלי פקפוק נראה ברירה דמלתא דבגרושה ולא התחילה להניק ונתנה בנה למניקת דמותרת דברי מחו' ידידו או"נ דו"ש

ה"ק יעקב אבד"ק ליסא

ח) נשאלתי באשה שהי' ליל טבילתה י"ב ניסן ואח"כ נסע הבעל מביתו לליפציג ובא לביתו ערב חג השבועות וקודם ביאתו לביתו הוכר עוברה לפי עדות הנשים שהעידו בב"ד שראו דדי' ועשו לה רפואות שלא יצערינה חלבה ושכרה משרתת שתשרת אותה אחר לידתה והאשה שעשתה לה רפואה להקל החלב העידה שהי' ניכר בדדי' שהיא מעוברת וגם ע"א העיד שבחודש תמוז הי' כריסה כין שיני' וכן העידו שתי נשים ואח"כ מת בעלה בי"ג אלול