מילי דאגדתא ושו"ת יח

ולא משעבדא להניק להכי כשנותנה בנה למניקה אין לחוש שתחזור המינקת ובושה לתבוע לבעל דכשהגרושה שוכרת מינקת הוי כשוכר הפועל בשלו והראהו בשל חבירו דכל שלא אמר שכרכם עלי דשכרו על חבירו וא"כ המינקת תחזור על הבעל לתבוע השכירות וכן כשתחזור לא תוליך הולד רק לבעל שאין שייך לה משא"כ אלמנה בשעה שנותנה למניקה הי' משועבדת ובשלה שכרה הפועל ותתבע השכירות להאשה והיא בושה לתבוע מהיורשים ותקח הולד אצלה ואם תחזור המינקת תוליך הולד להאשה והיא מחייבת להניק בשכר עכ"פ וכשתניקהו ותעכר חלבה בושה לתבוע ליורשים ובזה נתיישב קושית התו' לשי' הר"ש ז"ל דמתיר בגרושה משום דאינה משועבדת דא"כ אלמנה שאמרה א"נ וא"ע ג"כ נתיר הואיל ואינה משועבדת ולהנ"ל החילוק מבואר דבא"נ וא"ע מחיובת להניק עכ"פ בשכר ועכ"פ הרשב"א ז"ל אינו מתיר רק בנותנה בנה למניקה דאז תחזירנה להבעל וממסמס לי' ומ"ש בש"ע בשם הרשב"א ז"ל להתיר אפילו בנה עמה באינו מכירה זהו מדברי הרשב"א שהביא המגיד דלא אתי עלה שם מטעם מסמס דאב רק הואיל ולא משעבדא ל"ה בכלל מינקת דלא נקרא מינקת רק במשועבדת להניק ויותר נראה בעיני שהיא ט"ס וצ"ל הר"ש במקום שמו של הרשב"א וכן בנימוקי שם נתחלף בין ר"ש לרשב"א ז"ל אולם לפענ"ד לדון בזה הואיל ודעת הר"ש ז"ל להתיר בגרושה אלא שרבו החולקים עליו ולכן חובה עלינו לבאר דבריו באופן שכולם יודו לדבריו ויתאימו הדיעות שונות זל"ז דהנה התו' ביבמות ובכתובות הקשו לשיטתו ג' קושיות חדא דלישנא דלא ישא אדם מינקת חבירו כולל כל מניקה ואפילו גרושה במשמע מדאינו מחלק ועוד דהא למאי דבעי לומר ביבמות שם טעמא דמעוברת משום דחסא ע"כ אין חילוק בין גרושה לאלמנה ה"ה במינקת דנכלל בחד לישנא עם מעוברת ונשמע דאף למסקנא דטעמא דמעוברת למניקה קיימי אין לחלק דלענין דינא לא חזר מטעם הראשון ועוד דלשיטתו גם באלמנה משכחת דלא משעבדא באומרת א"נ וא"ע ואומר אני אחר שנדקדק בהא שציינו התו' בכתובות דינו של הר"ש ז"ל על הא דאמרינן מת מותר ולא הביאו דינן על עיקר הדין דלא ישא אדם מעוברת חבירו אע"כ דבודאי אם לא נתנה בנה למניקה והיא מניקתו לא עלה ע"ד הר"ש ז"ל להתיר דהואיל והיא בושה לתבוע להבעל תזיק להולד ומה לנו במאי דאינה משועבדת מ"מ הרי לפנינו שיבא הולד לידי סכנה דהיא בעצמה מניקתו ותעכר חלבה כשתתעבר וימות הולד ולא הותר אלא בגומלתו או נתנה בנה למינקת דאז באלמנה עשו בזה תקנה להולד ואסרוה להנשא אף באמרה א"נ וא"ע דלא משעבדא משום שעי"מ שאנו אוסרין לה להנשא כל אשה תניק את בנה ולא תאמר א"נ וא"ע ולא תגמול את בנה בכדי שיתן לה בעלה מזונות שתוכל להניק את בנה משא"כ אם אנו מתירין אותה להנשא כל אשה שתרצה להנשא תגמול את בנה וכמ"ש התו' והרא"ש ז"ל וכן חוששין שתתן את בנה למניקה ואח"כ תחזור בה המניקת לכן משום תקנת הולד נגעו בה ואסרוה להנשא אף אם תאמר א"נ וא"ע וגומלתו וממילא לא תעשה כן ותהי' נזונת מנכסי יתומים ותניק הולד משא"כ בגרושה למה זה יאסרוה להנשא ומה תועלת יש בזה הואיל ואף אם מניקה אין לה מזונות ומי יכוף אותה להניק אמת שהרא"ש ז"ל בתשובה כלל כ"ג כ' נועם האיסור משים דאי לא תנשא תחזור אחר מניקה אחרת אם תחזור בה מניקה ששכרה משא"כ כשתנשא לא יניח אותה הבעל לחזור אחר מניקה אחרת ולפ"ז גם בגרושה הי' לנו לאסור בכדי שתחזור לשכור מניקת אחרת אם זו תחזור בה אך נראה