מילי דאגדתא ושו"ת יז

בתשובה שהשבתי זה כמה שנים להגאון מו"ה מאיר צילך ז"ל אבד"ק לאסק והגאון הנ"ל עוררני והאריך לתמוה על שיט' הרשב"א ז"ל שהתיר ג"כ בגרושה כשי' הר"ש ז"ל רק במכירה אוסר ונתקשה בזה דממ"נ אי סבירא לי' דבגרושה הואיל ויש לו אב ממסמס לי' בביעי וחלב א"כ אף במכירה הי' לו להתיר ואי לא ס"ל טעמא דאב ממסמס לי' ולא הותר באינה מכירה רק מטעם דאינה משועבדת א"כ תקשי גם כשאינה מכירה הואיל ובנה אצלה הלא אחר שתיעכר חלבה אחר ג"ח יהי' מכירה ויסתכן הולד והרי בשו"ת הרשב"א שהביא הב"י מבואר דס"ל דבגרושה אב ממסמס לי' וא"כ גם במכירה יש להתיר וישבתי ביאור שי' הרשב"א ז"ל עד"ז דבאמת לכאורה דברי הרשב"א ז"ל שהביא הב"י בל"ה קשיא כי ז"ל שם שנשאל אי אלמנה מינקת שרי' להנשא כשנותנה בנה למינקת קודם שהכירה והשיב ז"ל נ"ל שלא נאמרו דברים הללו אלא בגרושה שיצאה שלא ברצונה ושיש לו אב למסמס לי' ביעי אבל אלמנה לעולם לא עד כד"ח ותדע לך מדתני נתגרשה אין כופין אותה להניק ואם הי' מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה ואם איתא לתני נתאלמנה או נתגרשה אין כופין אותה להניק ועוד תני' מיניקה שמת בעלה תוך כד"ח כו' משמע כל שמת תוך זמן זה ואפילו מת בו ביום שנולד וכו' ולכאורה הדברים תמוהים דארכבי' אתרי ריכשי הואיל ויצאה שלא לרצונה ויש לו אב ומה זה שיוכיח מדלא תני נתאלמנה אינו כופה להניק מה לנו להוכחה זו דמשעבדא להניק הלא אף גרושה דלא משעבדא אסורה אי לאו דיש לו אב למסמס ובאלמנה אין לו אב וגם מה צורך להוכחה זו דאלמנה משועבדת להניק הלא בהדי' שנינו דכל מלאכה שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשים ובכלל המלאכות שהאשה עושה לבעלה תנינן ג"כ במניקה את בנה ומכ"ז נראה ברור דשאלת השואל להרשב"א ז"ל הי' רק באלמנה דלא משעבדא להניק כגון שפסקה כבר להניק ע"י א"נ וא"ע ואין בנה אצלה ואסתפק לי' אף דבהדי' אמרינן בש"ס גומלתו אסורה להנשא דלמא היינו דוקא בהניקה צ' יום ואז משועבדת להניק ולהכי אף שכבר נתנה בנה למניקה ונתבטל הכרת התינוק מ"מ באיסורה עומדת שמא תחזור המינקת אבל קודם צ' יום דלא רמי השיעבוד כ"כ עלי' וכבר סילקה השיעבוד מע"ע אזדא לי' איסור מינקת חבירו וע"ז השיב הרשב"א ז"ל דאף באלמנה שאינה משועבדת להניק מ"מ אסור אף באינה מכירה שלא נאמרו דברים הללו לחלק בין מכירה לאינה מכירה רק בגרושה והחילוק מבואר בזה די"ל דס"ל להרשב"א ז"ל כשי' הפוסקים דאלמנה שאמרה א"נ וא"ע מ"מ כופה להניק בשכר עכ"פ והובא שי' זו גם בבאר היטב וטעמם נראה בזה דאשה מעשי ידי' תחת מזונות הוי כשכירה להנקה ואף שנותן לה רשות לחזור בכל עת ולומר א"נ וא"ע מ"מ בהנקה שהיא דבר האבד א"י לחזור א"ל שתעמיד מינקת אחרת והטורח חל עלי' מש"כ בגרושה שיצאה שלא ברצונה ופוסק מליתן שכירתו ודאי שאין עלי' חיוב להניק בשכר ולחזור אחר מינקת אחרת ואף לשי' הירושלמי דכ"ז דלא פרע לה הכתובה חייב במזונותי' מ"מ אין מעשה ידי' שלו וזהו כונת הרשב"א ז"ל להוכיח דבאלמנה אף שאמרה א"נ וא"ע כופה להניק בשכר מדנקיט הדין בגרושה דאינה כופה ולא נקיט באלמנה אלמא דבאלמנה לעולם כופה להניק בשכר עכ"פ ועפ"ז כל הדינים מבוארים תכלית הביאור דבגרושה המכירה ל"מ נתנה בנה למניקה דהא אסורה ליתן למינקת וכלא נתנה דמי וכשבנה עמה יש לחוש לעכירת החלב ובושה לתובעו ובאינו מכירה מותר בגרושה הואיל