מילי דאגדתא ושו"ת טז

שהזרע אינו מבשל או שיוצא דרך הנקב וא"י להוליד אין ראי' משערות דהא אם יסתם הנקב שלא יהא שותת יוליד והחוש יעיד ע"ז דכשמסרסן ונוטל הביצים והגיד שבטל כח המוליד זרע והחום והתאוה והשערות ממותרי החום והלחות באים אבל כ"ש לא נתבטל החום והתאוה והזרע והרמב"ם כ' כי הסריס לא יבין תאות המשגל אף שכ"ש נקרא סריס בלשון הש"ס ששניהם שוין לענין שאין מולידין מ"מ רחוקים הם זמ"ז כרחוק מזרח ממערב (סיום התשובה לא נמצא)

ה"ק יעקב אבד"ק ליסא

ז) ב"ה ט' שבט תקצ"א לפ"ק סטריא שפעת ברכה לכ' אהובי מח ידיד ה' ויד"נ הרב הגאון המפורסים בישראל כש"ת מו"ה יהושיע העשיל ני' אבד"ק טרנאפאל

מכתב ק' הגיעני היום ובראותי כי הדבר נחוץ לדינא אפנה להשיבו בעז"ה ע"ד השאלה באשה גרושה שלא התחילה להניק כלל ושכרה מינקת להולד והנושא אותה רוצה להתחייב בחיוב גמור להספיק הולד כל ימי הנקה ודעת כת"ה להתירה ע"י חיוב זה ואינו נוח לי להקל מטעם זה דלפ"ד אם אחר יתחייב להספיק די מחסור הילד תהי' מותרת להנשא ומ"ש מאם האשה מחייבת א"ע ושכרה כבר מינקת דל"מ משום שמא תחזור בה וגם בזה לא יצאנו מחששא זו ומה שהוכיח כ"ת דבמינקת לא גזרינן הא אטו הא מהא דמקשינן ביבמות מ"ב ולתבעינהו ליורשים ומאי קושיא הא שפיר יש לגזור אטו אם לא הניח ירושה כלל דאסורה להנשא א"ו דל"ג במינקת הא אטו הא והביא בשם ס' גבורות אנשים להש"ך ז"ל שחיזק ראי' זו ולדידי אין מזה הוכחה ל"מ לשי' הר"ש דבגרושה הואיל ואינה משועבדת להניק מותרת להנשא א"כ אי לא הניח ירושה כלל הרי אינה משועבדת להניק בחינם וע"כ דעיקר הגזירה בהניח ירושה דמשועבדת להניק א"כ שפיר מקשה ולתבעיניהו ליורשים ואף שכ' הפוסקים דבאלמנה אף באינה משועבדת אסורה משום דלפעמים משעבדא ועיין ב"ש סי' י"ג ס"ק ל"ז היינו לבתר דשני בש"ס דבהניח ירושה גזרינן משום דאשה בושה לתבוע ממילא גם באינה משועבדת גזרו אטו משועבדת אבל לס"ד דבהניח ירושה ליכא למגזר דתתבע ליורשים א"כ פשיטא דבלא הניח ירושה ליכא למגזר הואיל ואינה משועבדת אלא אפילו לשי' החולקים על הר"ש וסוברים דאף באינה משועבדת להניק אסרו להנשא י"ל דודאי שייך לומר לא פלוג רבנן בתקנתן ואסרו אף המועט אטו הרוב אבל ל"ש לומר לא פלוג לאסור הרוב אטו המועט ולהכי לס"ד דש"ס דבהניח ירושה ל"ש לגזור דתתבע ליורשים וא"כ רובא דרובא אין מקום לגזירת מינקת דרוב מניחין ירושה ויש לה ממי לתבוע וביחוד למ"ש א"ז המהרש"א ז"ל דהא דאסרו גרושה לשי' החולקים על הר"ש ז"ל היא משום דגזרינן אינה מכירה אטו מכירה א"כ עיקר הגזירה ל"ה רק במכירה ואין לה ממי לתבוע ל"ש לגזור בהרוב אטו מיעוטי דאסורות להנשא ולומר בזה לא פלוג מש"כ למאי דמסיק דאף בהניח ירושה אסורה משום דבושה לתבוע א"כ שפיר אמרינן הואיל ורובא אסורות ל"פ בתקנתן ואסרו אף המיעוט דל"ש בהן חשש זה וזה אין צריך לפנים וגם י"ל דהגמרא נקיט מילתא: דשכיחא ולתבעינהו ליורשים ובאמת אף על עני שלא הניח ירושה קשה ולתבעינהו לקהל ולב"ד כמבואר בטוש"ע אה"ע סי' פ"ב וכבר הארכתי בזה