מילי דאגדתא ושו"ת יג

זה אח"כ אחר יב"ח לכן נראה כמ"ש ואולם אף א"נ דאינה רוצה קאי על האשה ואף ע"ז פליגי הי"ח ואומרים דאין מתירין לו לישא אחרת היינו דוקא בתוך יב"ח כי אינה מעגנה את הבעל ואומרת לו גרשיני ותן לי כתובתי כמ"ש בח"מ ולדיעה הראשונה אף בזה מתירין לו לישא אחר וע"ז פליגי הי"ח דאין מתירין לו לישא אחרת כשהוא מעגן אותה וכמ"ש בשו"ת הרשב"א ס' תת"ס בהדיא אבל אחר יב"ח שהאשה מעגנת את הבעל לית דין צריך בושש שמתירין לו לישא אחרת לפענ"ד וק"ו היא מהאיש שכופין אותי אף דגט מעושה הוא חשש דאורייתא וק"ו חדר"ג דל"ש כה"ג ואני מסכים בזה לדברי כבוד גאונם הכ"ד הדו"ש באהבה עזה אהבת נפש הקשורה בנפש

ה"ק יעקב אבד"ק ליסא

ו) ב"ה בחג המצות ישיג שובע שמחות וכוס ישועות ליד"נ הרב הגאון האמיתי אין גומרין עליו ההלל כבוד מו"ה עקיבא נ"י אבד"ק פוזנא

עד עתה לא יכולתי לפנות להשיב מגודל הטרדא ועתה נתתי אל לבי לעיין קצת בדבר השאלה נידון הכרות שפכה שנחסר מהאבר למטה בתחתיתו ויש ספק אם הוא בידי שמים שנולד כך או בידי אדם ע"י המוהלים וצריך לחלוץ ליבמתו הנה אם היינו אומרים דכ"ש הוי כסריס ופסול לחליצה ממילא גם בספק היינו אוסרים הואיל ויש כאן חזקת איסור ונולד הספק בהמתיר ודמי ממש לספק שנולד בהמקוה ואולם לפענד"נ דאם הוא כ"ש אין בו חשש איסור לענין חליצה דלאו סריס הוא כלל דלא מבעי' אם נשאר עדיין מהדופן שלמטה בתחתית האבר נגד קצת העטרה ודאי דמותר דהא ודאי אם הי' חסר אותו מקצת מהדופן שלמעלה והעטרה שנגד החתך דלמטה כשנולד אטו שום חששא אית בי' במה שנולד בעטרה קטנה ולפ"ז ודאי משום שלמעלה קצת העטרה מארכת יותר מהחלק שלמטה יהי' אסור אלא אפילו אם הדופן השלם דלמטה בתחתיתו אינו מתחיל רק אחר כלות העטרה שלמעלה לגמרי מ"מ לא גרע ממ"ש הרא"ש בתשובה הובא בב"י באה"ע סי' ה' באחד שהי' לו נקב המ"ר סמוך לכיס דאם ליכא חלל בגיד למעלה אף שהזרע יוצא אחורי העטרה דכשר ובודאי בזה אף אם נחתך החתיכה הזו דכשר כיון שאין להזרע מבוא לשם וגם מלתא דמסתבר הוא דאטו אם אחד נולד באבר חלק בלא עטרה אסור לבוא בקהל ודוקא נחתך העטרה פסול דקים להו לחז"ל בטבע הבריאה דהתאספות הזרע להיות יורה כחץ היא בסוף האבר כפי שיעור העטרה אבל כשנברא כך שהנקב זה שהזרע יוצא ממנו הוא הסוף ואין לו מקום אחר דמותר והא דהזכירו הפוסקים בטוש"ע נולד כרות שפכה נראה דלא משכחת לה רק בנקב ומטעם שכתב רש"י ז"ל דמחמימות התאוה יוצא הזרע דרך הנקב ולא נשאר לנו ספק בזה אלא שמא בידי אדם נחתך דופן שלמטה ובזה נלפענ"ד דאף שהשביל שבין שני קצות העטרה שבתחתית האבר הולך עד הנקב שמ"ר יוצא ממנו שאין העטרה מקיף כל ראש האבר רק נשאר כעין שביל חלק למטה מעט עד הנקב ולפמ"ש התו' ביבמות ע"ה ע"ב ד"ה ניקב למטה דכל שניקב ע"ג הגיד למטה מהעטרה שכנגדו בתחתית האבר הוא למעלה מהעטרה דפסול ומבואר מזה דאף במקום שהעטרה מתקצרת למטה פוסל נקב מ"מ א"א לומר שאף אם הנקב הוא למעלה ממש סמוך להנקב של מ"ר נגד מקום זה של השביל שבין שני ראשי העטרה שפוסל דא"כ לא משכחת לה נחתך למטה מעטרה כשר רק כשנחתך מהצדדים ובודאי