מלחמת השם על יבמות מג.

ועוד מי חיישינן לשני יצחק ולשני יוסף בן שמעון או לאו. פי' בשלא הוחזקו עד והרי"ף ז"ל פסק כרבא ואזלא לטעמיה דרבא דאמר אפילו במקום שהשיירות מצויות אי הוחזקו אין אי לא לא ור' זירא פליג עלייהו ובבבא מציעא פסק הרי"ף ז"ל כרבי זירא והלין מילין קשיין אהדדי: אמר הכותב כבר פירשו אחרים שאין כאן קושיא מדרך הפסק אבל אין דעתי נוחה בכל מה שראיתי מפירושיהם בענין השמועה עצמה כיון שלא הוזכר כאן שיירות מצויות ולא הוחזקו ועוד שסמכוהו ענין לחיישינן שמא פינן ובאמצע וכן ראייתו של רבא מנאני בר חבו וחבו בר נאני אינה ראיה של כלום דנקיט שטרא בידיה דילמא עדיף מלא הוחזקו ומי שקלן זו כנגד זו בלא גרומין כדי שיהא רבא מקשה מדין זה על זה אלא עיקר פירושה של שמועה כך עלה בידינו מדבר הלמד מענינו שיצחק ריש גלותא אחד היה דר בקורטובא והוא בר אחתיה דרב ביבי וכששלחו משם יצחק ריש גלותא הוה קא אזיל מקורטובא לאספמיא ודאי העידו שאותו שראוהו יוצא מקורטובא מת לפניהם וכשמת בא מעשה לפני חכמים אמר אביי כיון שהשיירות מצויות בקורטובא חוששין שמא אותו שמת ממקום אחר שממנין בו ריש גלותא בא לקורטובא וזה בר אחתיה דרב ביבי וזה שהיה בן עיר הלך למקום אחר כשם שחוששין בגט במקום שהשיירות מצויות ורבא אמר כיון שהעדים מעידים שיצא מקורטובא וכאן היה אדם אחד ששמו כן אומרים כאן נמצא וכאן היה ולא חיישינן שמא פנה זה והלך לו למה"י ואחר בא לכאן ולא שנינו בגיטין אלא המביא גט ממדינת הים ואבד ממנו שכיון שבא ממדינת הים ושלא במקומו מצינו אותו אע"פ שכתוב בו בשוירי מתא חוששין לשתי שוירי וכשאתה אומר משוירי של זה בא לכאן אני אומר לא בא אלא משוירי האחר אבל הכא לא אמרי' האי אזיל לעלמא והאי אחרינא הוא ולחוש לתרי יצחק ריש גלותא בקורטובא עצמו הדבר היה ידוע שאין שם אלא אחד ואמר אביי מנא אמינא לה מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתיב ביה בצד קולוניא מתא פי' מקום היה בעיר נהרדעא ונקרא מוצא ולפי' היו כותבין בו בצד קולוניא דמתא ואע"פ שבעיר עצמה נמצא ושם נכתב אמרו תבדק נהרדעא כולה שהיא הרבה עיירות עד היכא דסגי קבא דנהרדעא כעובדא דבדוק מסורא ועד נהרדעא ולא אמרי' כאן נמצא וכאן היה ולא נחוש אלא לעיר עצמה וסבור אביי שבמקום שאין שיירות מצויות של מקום אחר נמצא ולפיכך לא חששו לשתי שוירי ורבא אמר אם איתא יבדק כל העולם כולו מיבעיא ליה דהא ודאי שיירות מצויות בארץ נהרדעא ולחוש לשתי שוירו ולשני יוסף אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלחו ליה שלא להחזיקו בשוא לדבר שאינו אבל לא היה צריך ליבדק אלא עיר נהרדעא ומוחזקין היו בה שאין שם אנדרונילאי אחר דבזה לא נסתפק אבוה דשמואל ואמר רבא מנא אמינא לה משטרי דנאני בר חבו וחבו בר נאני דכיון דברשותו נמצאו אמרי' ברשותו נמצאו ושלו היו ולא חיישינן לנפילה בעלמא בכל מקום שלא הוחזקו אלמא כל שהן במקומן אין חוששין ואביי הכא כיון דנפל איכא למיחש אפילו לעלמא אבל התם לנפילה לא חיישינן דמזהיר זהיר ביה ולמאי ניחוש לה וכו' וההוא גיטא דאשתכח בסורא במקום שאין השיירות מצויות נמצא ולפיכך לא אמרו יבדק כל העולם אבל נהרדעא כולה היו צריכין לחוש שהרי משם בא לכאן וכשבדקו ולא מצאו אלא חד שהיה מתחלה מחגרא ועכשיו נעשה נהרדעי ואמר אביי אפי' לדידי דלא אמינא כאן נמצא וכאן היה כיון שיש עדים דבנהרדעא הוה בההוא יומא לא חיישינן ורבא אמר אפי' לדידי דאמינא כאן נמצא וכאן היה והדין עלי לומר יצא זה מנהרדעא אע"פ כן כיון שהאחר נהרדעי הוא שבא וכתב גטו בסורא חוששני אף לזה שהיה בנהרדעא באותו יום ומכיון דסלקא שמעתא כרבא דאמרי' כאן נמצאו וכאן היו בעינן מאי הוי עלה דשומשי ואפסיקא הלכתא חיישינן שמא פינן דמילתא דשכיחא היא ואפוקי ממונא באומדן דעתיה דכדי לא מפקינן כך נראה לי פי' דשמעתא וסליק שפיר ולענין פסקא בפלוגתא דרבה ורבי זירא ודאי לחומרא נקיטינן ועוד מדפריק התם ר' ירמיה מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון ורב אשי אמר כגון דאמרי עדים נקב יש בו בצד אות פלוני ש"מ דלית להו דרבה דבעי שיירות מצויות והוחזקו דאי הכי ניחא הוה להו לאוקומה למתני' בששיירות מצויות או בשהוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות ועוד מדאמר רבי ירמיה ניחוש דילמא אתרמי ליה שמא כשמא ועדים כעדים ואי בעינן הוחזקו אפילו לחד היכא ס"ד למיחש לכולהו ואי בשהוחזקו שמא כשמא ועדים כעדים אמאי לא חיישי' אלא ודאי רבי ירמיה לית ליה דרבה וה"ה לרב אשי ורב הונא נמי חיישינן ומיהו לא אשכחן מאן דמחמיר טפי מלישנא בתרא דרבי זירא דאמר שיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו וחדא מינייהו נקט וה"ה להוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות מדלא מוקמי לה רבי ירמיה ורב אשי למתני' בשאין שיירות מצויות ואע"פ שהוחזקו והאי דנאדו מפירוקא דרבי זירא משום דאי בשאין שיירות מצויות ולא הוחזקו מאי למימרא אבל השתא קמ"ל למר דלא חיישין לשמא כשמא ועדים כעדים ולמר דסימן מובהק דאורייתא וזהו שפסק רבינו הגדול ז"ל במסכת גיטין דאפילו במקום שהשיירות מצויות ועבר אדם שם לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון אלא אם כן הוחזקו טעמא ברירה הוא שכל בשידוע שלא עברה שם שיירא במקום שאין השיירות מצויות כגון היכא דתרו כיתנא [אין] ליחוש שמא כשהשיירא בעיר פירש לו אחד ובא לכאן וכיון שנפסקה הלכה בגמרא בגיטין כל שלא עבר אדם שם או שלא שהה הא עבר ושהה לא מהדרינן ואף על פי שלא עברה שיירא שמע מינה אי הוחזקו אע"פ שאין השיירות מצויות לא יחזור כדכתב רבינו ז"ל ומה שעלה על דעתו של בעל המאור דשניא מיתה מגט הא אביי ורבא דאמרי תרוייהו בשמעתין גט כמיתה למר בשניהן חוששין ולרבא בשניהם אין חוששין והרי הוא מכריע במחלוקתם של אביי ורבא לכבודו של רבינו הגדול ז"ל וח"ו שאין רצונו של רבינו ולא זהו כבודו במה שהשוו בפי' כל בעלי הגמרא בלא ראיה גמורה וכן מה שכתב בכלל פירושו יבדק כל העולם סביבות נהרדעא שמא יצא משם ששמו כן אינו כלום שבכלל תבדק נהרדעא כולה שלא היה שם מי ששמו כך בכל הזמן שאפשר לגט זה שיהא שלו ואם אנו בודקין את העיר כן ודאי שכל העולם כולו צריך לבדוק במקום שיירות שמא יצא מכאן אדם והלך לו בשיירא לסוף העולם: