מלחמת השם על יבמות מב

כתוב בספר המאור מה דכתב הרי"ף ז"ל בעד אחד במלחמה כל מה שכתב בו אינו ע"ד נכון וכו' וה"מ בשראו הטביעה וכו' וההוא דאסקוה אגישרא דשיבסתנא בשלא ראה הטביעה וכו': אמר הכותב דילדה אימיה ברבינו הגדול תילד ואע"ג דאית ליה פירכא דודאי מסתברא דבעיין אפשיטא לן מדרבא דאנן בגמרא לא בעי' עד אחד במלחמה מהו משום דילמא איהו נמי אמר בדדמי אלא הא מפורש בגמרא או דילמא טעמא דעד א' דמהימן משום דהיא גופא דייקא ומינסבא והכא זימנין דסניא ליה ולא דייקא כלומר דתליא בדדמי כיון דאיכא מלחמה בעולם הילכך בין שראה העד הטביעה בין שלא ראה אותה אם האשה עצמה יודעת שטבע לא דינא ולא דיינא דלא מהימן בתמצא לומר עד אחד במלחמה אינו נאמן משום דסמכא עליה בדדמי לה ולא דייקא ואפילו נמי לא ידעה אף היא בטביעתו היאך נסמוך על העד משום דהיא דייקא והלא אם מחזרת היא אחר הדבר מכיון ששמעה בו שטבע אינה רוצה שוב בדיקות וחקירות ומעתה תלך ותנשא דסמכה בדדמי על העד שאמר מכירני בו ושמא אחר היה שהוא אינו נאמן וכן ודאי שהרי הדבר ידוע מדרך הסוגיא דמלחמה היינו בין שהמלחמה בעולם ואמר מת סתם עד אחד במלחמה מהו ואע"פ שלא היתה אשתו עמו בשעת המלחמה והטעם מפני שכבר הוחזקה המלחמה מפני העד ולא תידוק היא אלא במלחמה ותתלה מיתתו בדדמי כמו שפירשתי תדע שאלמלא כן למה לא אמרו על מעשה שני תלמידי חכמים דבשלא ראו הטביעה כלל עסקי' אלא אמרו דלא עלייהו כלל קא סמכינן אלא דרשהו אם רמאי הוא אם לאו כדרך שמחזירין אבידה וגט בסימנין ועוד יש ראיה מהא דתניא מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום ביתר ובא עובד כוכבים ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכים לכרקום ביתר ומתו וקברתים והתם שעת מלחמה וחירום גדול לכל ישראל היה ובשעת מלחמה מת סתם כנהרג במלחמה הוא וכ"ש בששים בני אדם שמתו כולם כאחד שאין הדבר כן אלא שמתו במלחמה ולשון שבתוספתא מעשה בששים בני אדם שירדו לכרקום ביתר ולא עלה מהם אחד כלומר שירדו למלחמה ולא עלו אע"פ כן האמינו עובד כוכבים לפי תומו ולא יהא עובד כוכבים לפי תומו יפה מישראל כשר בא להעיד ששניהם מפני שסמכו על בדיקת האשה האמינו אותן כדאמרינן בפרק הגוזל ומאכיל אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד וא"ת מפני שאמר וקברתי' והלא כבר הוכחנו שאין גריעות שעת מלחמה אלא מפני שהאשה סומכת עליו בדדמי ואינה חוקרת הילכך אפילו אמר מת במלחמה וקברתיו למת בים וראיתיו לאחר מיכן וקברתיו שאינו נאמן וכי יש לחוש לטובע שהשליכו הים שמא חי הוא ונראה כמת כמו שיש לחוש במלחמה לסמתרי שיהא צריך לומר וקברתיו כדי להסתלק מספק זה ועוד שהרי לא לעד חששו שיאמר בדדמי כמו שפירשנו תדע נמי מדלא מוקמינא מעשה דשני תלמידי חכמים כשאמרו מתו והכרנום א"נ קברנום דבעיין לקולא וא"ת א"כ בגמרא אמאי לא פשטוה מהאי מתניאתא דילמא הא מתניאתא לא שמיעא להו בגמרא דהא שהייה אביי לההיא תלתא רגלי משום דלא שמיע להו הא מתניאתא ורב' בריה דרב יוסף בר חמא הוא דפשטה לההיא והוא דאינסבא לדביתהו דגברא דטבע בדגלת ורבא בהא הוא דאמר בשמעתן מי דמי התם קא אמרה סימני וכן במקצת נוסחי ההלכות והוא דאמרינן לעיל אי הכי מ"ש מדינה זו וכו' ועוד שמצינו בתלמוד דברים שלא נפשטו בגמרא ופשיטותן יוצא לנו ממקום אחר וכבר כתבתי מהם בספר הזה במסכת ברכות ועוד מדסמכו רבוואתא בעד אחד ביבמה לשוק דמהימן ואע"ג דליכא למסמך עלה דדייקא דהא היא לא מהימנא הא איפשיטא דטעמא דעד אחד דמהימן משום דבמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר הילכך אף עד אחד במלחמה נאמן ורבא נמי דמיניה איפשיטא לן הכא בעיין הוא פשיט התם דמהימן וסוגיין נמי בעלמא כי האי טעמא כדאמרינן במס' ראש השנה בקדוש החדש דחד דמהימן מאי טעמא כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי ואע"ג דהתם עבידא לאיגלויי טפי הא לא מספקא לן בגמרא דודאי הכא נמי עבידא לאיגלויי היא אלא מיהו בקטטה כיון דאיהי אפילו לדעת משקרא כדרב חנניא חיישינן לעד אחד דשמא שכרה אותו דאע"ג דמנפשיה לא עביד דמשקר היכא דאיכא למיחש חיישינן דהא שכיחי פריצין הרי נתקיימו דברי רבינו הגדול בעד אחד במלחמה דנאמן וכן דעת רב אחא משבחא שכך כתב בשאלתות דוהיה עקב דאילו גברא דאזיל למדינת הים אסיר לה לדביתהו למהוי לגברא עד לעולם עד דאתי אפילו חד סהדא ואמר דמית או דקטלוי וכן גברא דטבע במים שאין להם סוף אשתו אסורה לאינסובא עד דאתי סהדא ואמר דאסקוהו מן מיא כדשכיב והוא הוא אלא בזה האריך עלינו רבינו ז"ל את הדרך שהוא פי' שאין עד אחד ולא שני עדים נאמנים לומר מת במלחמה או מת סתם כשהמלחמה בעולם שמא בדדמי אמרו וכששנינו באשה עצמה שהיא מדקדקת משום דרחמא ליה והיא חוששת לעצמה כ"ש בעדים כדאמרן בגמרא והא מים דכמלחמה דמו מלחמה נמי כמים מה התם בעינן דמסהדי דמת ודאי וחזיוה ואשתמודעי' לאחר מיתה אף במלחמה נמי בעינן דמסהדי ביה דודאי מית וכל היכא דאמר מת במלחמה אי לא אמר קברתיו יש לחוש דזימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסברי ודאי מית ליה ס"ד כל הני אקטול והוא פליט בתר הכי א"נ זימנין דעייל במלחמה ולא נפיק מינייהו גברא וחזינהו לכולהו דדמו וקמו וסברי ודאי מית ליה ודילמא מטמר נפשיה כענין שנאמר ותחת הרוגים יפולו ולא מיבעי לר"ע ור' טרפון דאמרי' בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה דודאי אומר להם היאך אתם יודעים שמא מאומד אלא אפילו לרבנן במים ובמלחמה במילי דשכיחי חיישינן וכי איבעיא לן עד אחד במלחמה במת וקברתיו הוא דאיבעיא לן דילמא לא מהימן משום דאתתא לא דייקא אבל אנו היינו סבורים שלעולם אין חוששין לעדים שיעידו בדדמי ל"ש עד אחד ול"ש שנים שאם אין הדבר ברור להם כשמש מה להם ולצער הזה אבל היא מאחר שסוברת שמת ודאי אין רוצה להתעגן הילכך לא בעיא מת וקברתיו אלא באשה אבל לא בעד אחד וכ"ש בשתים שהתורה האמינה אותם אתם מה לכם עליהם וכן מצינו סמך וסיוע לדברינו בירושלמי עד אחד מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה נשמעינה מן הדא חד בר נש אתא ביומי דר' אמרין ליה ההוא פלן אמר לון מית ההוא פלן אמרין ליה וכולהו מייתין אמר לון ואילו הוו בחיין לא הוין מייתי ר' ירמיה בשם ר' חנניא מעשה בא לפני רבי ואמר מאן דנשאת נשאת מאן דלא נשאת לא תנשא אמר ר' בון בר נגרי בשעת מלחמה הוית הדא הוא אמרה שעד אחד נאמן בשעת מלחמה ופירושו ברור שלפי שאמר העד מתו שאילו היה בחיים היו באים חששו לכתחלה שמא אמר בדדמי ואע"פ כן אמר רבי מאן דנשאת נשאת שמא סניגרון עשה לדבריו אבל הוא בעדות גמורה היה יודע שמת למדנו שעד אחד שאמר בשעת מלחמה (מסתמא) [מת סתם] אין חוששין לדדמי וכ"ש בשנים: