מלחמת השם על יבמות לט.

ועוד תנן התם בראשונה היו אומרים וכו' כתב הרי"ף ז"ל ושמעינן מינה דליתא לדשמואל וכו' והוא קאמר התם וכו' א"כ קשיא דשמואל אדשמואל וכו' עד ונראין דבריו במה שתפס על רבינו וכו': אמר הכותב בהא זכנוהו רבינו הגדול ז"ל שאם כפירושו של (ר"ש) [רש"י] המועתק בספר הזה למה הביאו כאן תחלה שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת נטולה אני מן היהודים מה ענין לזו היה להם לאומרה בנודרת מיבמה כעין משנתינו אם חל עליה נדרה ליבום ועוד יחלקו בבעל אחותה אם חל עליו הנדר שאם מתה אחותה תכנס לביתה או בנטולה אני מכל הנשים אם מותר באשת איש שנתאלמנה ונתגרשה ועוד לרב דאמר יבם אינו כבעל למה שנינו כופין אותו לחלוץ והלא מותרת להתיבם ואם מפני שאר הנאותיה שאסורות עליו הרי יכול לומר בעינא דעבידנא מצוה ואח"כ אם לא תמצא פתח לנדרה יוציא אותה בגט והאיך אנו מבטלין מצות יבמין וכן הסברא נותנת שלא יחלקו בכך שהרי היא מכל האנשים שבעולם נטלה עצמה בין לדעת בין שלא לדעת שכל שאפשר להם לבא עליה לעולם אסרה על עצמה שאם לא תאמר כן לפי משנה אחרונה כיון שהוא יפר חלקו ותהא משמשתו למה (לא) תהא נטולה מן היהודים הא לא מסקא אדעתא דמית בעל מקמי דידה וגרושין נמי מי יימר דמגרש לה ולמה שנינו ותהא נטולה מן היהודים שאסורה לעולם בכל היהודים כדמפרש התם בגמ' וכענין שפירש בירושלמי נתגרשה תלך ותרבה בערביים שחשקה נפשה בהם וכ"ש בנולדים שהיה בדין להתירה דלא מסקא לה אדעתה והתימה על רש"י ז"ל שהרי הוא פירש בפרק שבועות שתים השני שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין אסורין נבילות וטריפות חייב אלמא כל שהיא אכילה בכלל ואע"ג דלא צריך מעתה אני נטולה מן היהודים אסורה אפילו על האסורין בה משום ערוה דמכל שהוא יהודי נטלה עצמה בכולל ואפילו לא מסקא דעתה עליה ואצ"ל ביבם לכשתזקק לו ולענין התפיסה שתפס על רבו יש ללמד זכות על דברי הרב הגדול ז"ל דההיא דאמר שמואל אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם למשנה אחרונה אתמר אי משום דלההיא משנה קאמר ומתני' דהכא כולם משנה ראשונה היא דאילו למשנה אחרונה לעולם כופין דכיון דבדין נדרה למה יהו ב"ד מניחין אותה לעגנה ורב ושמואל למשנה זו מיירי וש"מ דלאחר מיתת בעלה מורדת הויא ומפסדת כתובתה ומבקשין ממנו שלא לעגנה דהא תלמוד נטולה אני מן היהודים אפי' לגבי בעל היה בדין להוציאה אלא שחששו שלא תהיה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה ואם תאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם נטולה אני מן היהודים לאחר מיתת הבעל יוצאה ונוטלת כתובתה כדין משנה ראשונה דשלש נשים אלמא אמרינן לא מסקא אדעתא הא מסקא אדעתא דינה כמשנה אחרונה שלא תהא נותנת עיניה באחר ומקלקלת על יבמה: