מלחמת השם על יבמות לו.

כתוב בספר המאור כי אתא רבין אר"י מיאנה בזה מותרת לאחין ולא הודו לו מאן לא הודו לו אמר אביי רב וכו' אבל רבי הושעיא הודה לו וכו' וכן רב אסי הודה לו דכי אמרינן מותרת לאחין וכו': אמר הכותב אלו דברי הבאי שאין בלשון הזה אלא לאחין ולא לו ובפ"ק דהך מסכתא אמר שמואל צרת ממאנת אסורה והוינן בה למאן אילימא לאחין אלא לדידיה מאי שנא לאחין וכולה סוגיא כדאיתא אלמא אחין שאר אחין משמע ולא הוא וכ"ש בזו שאמרה מיאנה בזה שאין זה שמיאנה בו בכלל מותרת לאחין והרי עידה בצדה דאמר רב אסי מיאנה בזה מותרת אפילו לו ולא קאמר לאחין והתם בפרקא נמי גרסינן כי אתא רבין אר"י אחת צרת ממאנת וכו' כולן מותרות ומינה הא ממאנת עצמה אסורה ובדברי בה"מ קשיא לרבא דאמר לא הודו לו רב ושמואל ורבי הושעיא דאי בזיקת שני יבמין הא רבין אר"י גופיה אמר הכא מותרת אפילו (הי') ואי בזיקת יבם אחד הא אמר מותרת בין לו בין לעלמא והיכי לא רמו בגמ' מדר"י לר"י להאי לישנא ועוד כדבריו לימא לא הודו רב ושמואל א"נ שמואל לחודיה וכל שכן רב אבל רב והוא הדין לשמואל ליכא למימר דרב פשיטא לן ושמואל מיבעיא לן ובלישנא בתרא מודה לו שמואל הלכך צריך היה לאומרו בפי' וכל בתרא דלא הודה לו לאו מוסיף על קמאי דהא איכא שמואל דפליג על קמאי ומודה לבתראי ועוד שאם משמען הראשון לאחין ואפילו לו היו להם לומר בגמ' ואמרי לה רב אסי ומאי לאחין לשאר אחין שכן דרך התלמוד אלא ודאי דכ"ע לאחין ולא לו משמע אלא אביי פריש מאן לא הודו לו רב דאיהו ודאי פליג עלייהו ודייקי לה לאביי לפרושי ולא הודו לו אהתירא דרבי יוחנן משום דמשמע ממילתייהו דהתירא קמ"ל ולא הודו לו לאיסורא מדלא קאמר אסורה לו ולא הודו לו ורבא דייק ואמר דלא איתמר לא הודו אלא על חברי' בני מתיבתיה ומאן אינון רבי הושעיא דאיהו בר פלוגתיה ולא אתמר אדרב אסי משום דתלמידיה הוא ואמרי לה רב אסי משום דתלמיד חשוב הוה ובר פלוגתיה הוה ור"י משהא הוא שהי ליה דלודי ליה במיליה ולא אודי בהא ועולא ודאי לא פליג אדרבין והא דאמר אף ממאנת לזיקתו ומותרת לעלמא התם בממאנת לכולן ודרבין דאמר לאחין ולא לעלמא כשמיאנה בזה כדמפורש בגמ' וזהו שפסק רבינו ז"ל כדברי שניהם ואיני מקלסו בזה אלא כאומר דבר אמת שהוא ידוע ומה שהפליג עוד בעה"מ ז"ל והרי"ף ז"ל ס"ל דרב ושמואל ורב אסי ור"י כולהו בשיטתיה דעולא קיימי ולדידיה לא מסתברא ליה משום דמשמע מכללא לרב ושמואל ור"י מיאנה בזה ובזה אסורה לזה ולזה ואסורה נמי לעלמא ואילו לעולא ולרב אסי כיון דקא עקרה לכולה זיקה נשואין קמאי קא עקרה ומותרת להם והותרה נמי לעלמא גם זה אינו כלום דהא לשמואל גופיה בפרקין קאמר מ"ש כי מיאנה בבעל דשרית דעקרתינהו לנשואין קמאי כי מיאנה ביבם נמי נישואין קמאי קא עקרה כלומר ותתיבם צרת בתו ממאנת ולדבריו כיון שאינה ממאנת לזיקתו ואילו לא היתה ערוה עליו צריכה היא חליצה ואם היו שם אחין צריכה חליצה מהן היאך צרתה מתיבמת והלא צרת בתו היא והתם נמי מפרקינן לה משום דתני רמי בר יחזקאל דמשעת נפילה נראת כצרת בתו הא לאו הכי שריא כדמקשינן ומפרקינן בשמעתין לעולא אלמא שמואל כעולא ס"ל ודתני רמי בר יחזקאל כעולא משמע ליה לשמואל דאי ס"ד לשמואל אינה ממאנת לזיקתו ואסורה עד שיחלוץ לה פשיטא שאסורה לאביו ולא מפני שנראית אלא שהיא כלתו ודאי מדרבנן ור"י נמי כשמואל ס"ל ומה שהזקיקו לבה"מ ז"ל לכל זה מפני דאי נשואין קמאי קא עקרה מותרת היא להם אינו כדאי שהרי אמרו משעת נפילה נראית כאשת אח וכיון שהיא מותרת לעלמא אסורה היא להם והיינו דאמרינן לימא כרבי הושעיא ס"ל דאמר אינה ממאנת לזיקתו ומשום הכי מותרת לכולם ומהדרינן בחד יבם ה"נ דמציא עקרה כלומר ואינה מותרת לו וליכא בשמעתא במיאון דזיקה אלא סברא דרבי הושעיא וסברא דעולא למר אינה ממאנת לזיקתו ולמר נישואין קמאי קא עקרה ומאן דלית ליה דרבי הושעיא ע"כ כעולא ס"ל דליכא הכא הכרעה שלישית ואילו לא קיימי רב ושמואל כחד מינייהו הוו אמרינן בגמרא כמאן אי כרבי הושעיא קשיא הכי ואי כעולא קשיא הכי ומפרקי רב ושמואל הכי ס"ל וא"ת כיון דנשואין קמאי קא עקרה לשמואל ור"י האיך אפשר שתהא ממאנת לחצי זיקה היינו דקאמר שמואל בעלת הגט היא דחי לה הילכך לגמרי קא דחי לה בין ממנו בין מאחין הכא איהי דחיא נפשה ובידה תלו חכמים מיאון והיא אינה דוחה עצמה לגמרי עד שתפרש אלא לא צבינא בך הא בחברך צבינא קא אמרה מדלא קא ממאנה בכולהו לפיכך מתיבמת לשאר האחין כמו שפירש רבינו הגדול בפרק ראשון הא משנפטרה מהם והותרה לעלמא אסורה להם עולמית דהלכתא כעולא ושמואל ורבי יוחנן ובעל הלכות נמי סבירא ליה ואיהו גריס כי אתי רבין אר"י מיאנה בזה מותרת בזה ופסק וקם ליה ר"י בשטתא דעולא ובשטתא דשמואל הלכתא כותיה דאמר שריא לעלמא ושריא לאחין ואסורה לאביו פי' לפירושו שריא לעלמא בממאנת לכולם ושריא לאחין בממאנת לזה ואסורה לאביו לעולם ואדתני רמי בר יחזקאל נמי מסייעא ליה לעולא כדפרישית ואין כאן בית מיחוש: