מלחמת השם על יבמות לד

[כתוב בספר המאור אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא חולצין אע"פ שאין מכירין וכו' ועוד שאמר וכבר כתבנוהו בפרק יש נוחלין ושם נמצאו הדברים כתובים על אופניהם: אמר הכותב עד כאן ברבינו ז"ל והלא אפילו תינוקות של בית רבן בדברי עצמן אינן טועין אבל אני אעלה הכל לגרסא אחת ולטעם אחד שכולם נתנו מרועה אחד הוי יודע שזו הגרסא שבהלכות יבמות היה גרסתו של בעל הלכות גדולות ושל רבינו שלמה המפרש ז"ל והיא הגרסא הנכונה ופירושה רב הונא סבר ב"ד חולצין אף על פי שאין מכירין אבל עדים שראו אותם חולצים אין כותבין להו גט חליצה אפילו סתם אא"כ מכירים חוששין שמא ב"ד של אחריהם יהיו טועין לומר לא על חנם כתבו להם עדים גט זה ואע"פ שאין כתוב בו ואשתמודעינהו יתירו לינשא יאמרו בודאי הכירו בהן אבל בשלא כתבו אין חוששין שמא תבא לב"ד ועדיה עמה ויהיו טועין להתירה בחליצה עצמה שחלצה בפני ב"ד ראשון שכיון שלא כתבו לה ראשונים כלום יאמרו ודאי לא נגמרה להם עדות אשתמודענותא ולפיכך לא פטרוה בגט והלא אפילו לטעותן של עדים שמא יסמכו עליהם ויכתבו אין חוששין כ"כ לטעות ב"ד של אחריהן וכן חוששין לב"ד טועין שמוזכר בגמרא בפרק יש נוחלין כיוצא בזה לבד אחר כתיבת עדים כדתניא התם שכיב מרע שאמר מנה אצל פלוני אין העדים כותבין אא"כ מכירין משום דחוששין לב"ד טועין ורבא דידיה אמר אין חולצין אא"כ מכירין לפיכך כותבין העדים גט חליצה אע"פ שאין מכירין ואין חוששין לב"ד טועין כלומר ושוב אין לחוש לבית דין טועין וכלפי שאמר רב הונא חוששין אמר רבא אין חוששין ור"ש ז"ל פירש בזה אין חוששין שמא טעו ב"ד ראשון לחלוץ אע"פ שאין מכירין וטעמא דרבא משום דקסבר אע"פ שלא כתבו לה בית דין כלום חוששין לבית דין שלאחריהן שמא יסמכו עליהם לומר כיון שחלצתו ודאי הכירו בהן ולא נזדמן להם לכתוב לה גט לפיכך אין חולצין אא"כ מכירין והיינו דדיקא עליה בגמרא בפרק יש נוחלין מ"ט חיישינן לב"ד טועין וקס"ד דכיון דרבא אמר חוששין בזו כ"ש שחוששין לאחר כתיבת עדים ומוסיף הוא על דברי רב הונא ומפרקינן בי דינא בתר בי דינא לא דייקי ואפילו בדלא כתבו בתר עדים דיקי ואפילו כתבו לפי' גבי ש"מ שאמר מנה יש לי אצל פלוני העדים נותנין אף על פי שאין מכירין וכשהוא גובה צריך להביא ראיה ומקצת נוסחאות כתוב בהן אלמא חיישינן לב"ד טועין וזה סיוע לדברינו ולאו ממימר' דרבא ואל תתמה בחלוף לשון הגמרא כאן אמר רבא אין חוששין ושם אמרו חוששין הרי לך כיוצא בזה במסכת כתובות אמרו ועד נעשה דיין איתיביה ראוהו ג' והם ב"ד וכו' למימרא דאין עד נעשה דיין ובמסכת ר"ה דקו מינה ואין עד נעשה דיין והתניא וכן עד המעיד וכן עד הרואה ומכיוצא בזה כתב בעל המאור בספר צבאו ועכשיו נתקיימה הגרסא שכתב רבינו ז"ל ונתקיימו דבריו שכתב בפרק מצות חליצה מ"ט בי דינא בתר בי דינא לא דיקי אבל בתר עדים דיקי וכבר כתבנוהו בפרק יש נוחלין וזו שאמר אבל בתר עדים דיקי לא מדברי רבא שמכאן למד אלא הוא אותו פירוש שבפרק יש נוחלין וזהו שאמר וכבר כתבנוהו: וכבר ראינו גם לרב יהודה הנשיא ז"ל שהוא בקי בדברי הגאונים ועל שלחנו הם תמיד שכתב הגרסא הזו כמו שכתבה רבינו הגדול בהלכות יבמות וכתב שכך היא בפרק יש נוחלין ואין הגרסא הזו חסר מלח וחסרה תבלים ויש לה יתרון על הגרסא שבהפך בדבר זה שלפי אותה גירסא כשם שחולצין ואף על פי שאין מכירין ואין חוששין כך בדין שיכתבו הן עצמן או אחרים גט חליצה ואף על פי שאין מכירין ובלבד שלא כתוב ואשתמודענהו ואין לחוש לבית דין טועין כענין שאין חוששין דש"מ שאמר מנה לי אצל פלוני שהעדים כותבין ואף על פי שאין מכירין ואם בא לומר לפירוש אין כותבין ואשתמודענוהו אלא אם כן מכירין פשיטא שזו עדות שקר היא בין להם בין לאחרים החותמים על ידם ועוד מאי לפיכך אפילו כשתאמר אין חולצין אא"כ מכירין הרי אין ודאי לא יכתבו ואשתמודענו כיון שהם אין מכירין אותו שאין אדם מעיד על מה שראה חבירו והיא דרך בקיום גרסא זו אלא שיאמרו שהכותבין גט חליצה הם שמתירים אותם לינשא בגט שכותבין בו שרינוהא לפלונית דא למהך להתנסבא לכל גבר דתצבי וצריכין לכתוב להתנסבא לכל גבר דתצבי וצריכין לכתוב ובודאי דאחוה מן אבוה הוא ואף על פי כן אין הענין מחוור ושלם ואם תשאל לפי גרסא ראשונה רב הונא סבר חוששין לב"ד טועין והא אמרו בפרק יש נוחלין אמר רב נחמן אמר לי הונא רבי מאיר אומר אין כותבין וחכמים אומרים כותבין ואף רבי מאיר לא אמרה אלא משום בית דין טועין אין זו קושיא דילמא רב הונא הכי תני לה ומיהו איהו כרבי מאיר ס"ל כאותה שאמרו ואף רבי לא אמר אלא לברר והלכה כמותו או שמא סבר רב הונא דבי דינא בתר בי דינא ועדים לא דיקי סבורים הכל ובמעמד אחד היה אבל בתר בי דינא בלחוד או בתר עדים בלחוד דיקי ובגמרא הוא דלא דיקי עליה דרב הונא כלומר עד דפסקי הלכה ואקשו ומתרצו עלה ומינה אתריצא כולה בין לרב בין לרב הונא והנה אמת הנה נכון]: