מלחמת השם על יבמות כט

ועוד איכא דאמרי הא לא תיבעי לך דאפילו איהי מהימנא וכו' אמר להו רב ששת וכו' עד א"נ כגון שאמר עד אחד ניתן לו בן במדינת הים וכו': אמר הכותב אינו מחוור דהא מתניתין בהדיא קתני שהלך בעלה ובנה למדינת הים אלמא בשניתן לו בן בכאן ויצא עמו שנינו וכן מה שכתב כששמעו בו שמתו שניהם דמהימן לאפוקה מחזקת איסור אין הלשון בזה נכון דאכתי בחזקת היתר לשוק קיימא כדאמרינן בפרק ארבעה אחין גבי נפל הבית עליו ועל בת אחיו אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת מספק אתה בא לאסרה אל תאסרנה מספק ש"מ שאע"פ שמת המתיר עדיין היא בחזקת היתר והפירוק עצמו אינו דליכא לאוקמה מתניתין שמתו שניהם משום דוקא דבאבא דהכא דינא קתני והכא דינא קתני בזו נאמן אף להוציאה מחזקתה ובזו להעמידה ולא להוציאה שמשנה זו לא בא ללמד אלא על הדרכים האלו של מקולקלות ולא בענין נאמנות נשנו כדמתרצינן בעדי הזמה ולא קמ"ל מידי בנאמנות ועוד דאי הכי הוה לן לפרושי בגמרא במאי אלימא בשלא שמעו בהן שמתו דאיהי מהימנא הא מדקתני סיפא וכו' ואדרבה מסיפא גופא הוה ליה למידק דעד אחד מהימן טפי מינה משום דלא משקר ואי משום דדייק ומנסבא כל היכא דאיהי מהימנא עד אחד מהימן כל היכא דלא מהימנא עד אחד לא מהימן ולי כך נראה פירוקה דודאי התם במשנתינו בפרק האשה שלום מת בעלי ואחר כך מת בני נאמנת לא משום חזקת היתר בלבד אלא משום הפה שאסר הוא הפה שהתיר ממש הוא שאילו באתה ואמרה מת בעלה נאמנת ומותרת לשוק שאנו רואין את הבן כאילו הוא קיים וכיון שכן כשאומרת אף הבן מת אלא שהוא מת תחלה הפה שאסר הוא הפה שהתיר הא אילו מתו שניהם ואינו ידוע חולצת לחומרא כדאמרינן בפרק ד' אחין וכיון שכך דינה לחלוץ הכא מכיון שבא עד זה ואמר מתו שניהם אי ס"ד עד אחד לא מהימן באשה אלא משום דדייקא ומנסבא למשרייה לעלמא חיישינן דלמא לא דייקא משום דסניא ליה הכא אמאי מהימן לומר בעל ואח"כ בן הא מכיון דשמעת מיניה שמתו והוחזקו אצלנו לחוש למיתת שניהם ושמא תשמע היא נמי מאחרים דמתו שניהם רוצה היא שיאמר בעלה ואח"כ בנה ולא דייקא במת בנה תחלה משום דסניא ליבמה ואע"פ שהיה העד נאמן לומר מת בעלה בלבד התם דדייקא נאמן הכא דלא דייקא לא מהימן לעולם שהרי יש לנו לחוש למיתת הבן ואין לנו לסמוך עליה בכלום אלא שמע מיניה עד אחד נאמן להתיר ביבמה בכל מקום וזה פי' נכון: