מלחמת השם על יבמות כו.

ועוד ור' יוחנן אמר אף מאכילה בחזה ושוק דנשואי תורה נינהו והיינו דמסייעינן ליה לקמן מדתנן אנדרוגינוס נושא לכתחלה וכו': אמר הכותב באמת שזו דרך טובה אלא שבעל המאור ז"ל מסתלק לצדדין מפני יתדות הדרכים שאילו היו האמוראין מתרצין זה לר' יוחנן וזה לריש לקיש היו מפרשין בגמ' כן ועוד שלא היו נכנסין סרוגין סרוגין אלא תירוצו של רבא היו מזכירים מיד לאחר תירוצו של ר' חייא בריה דרב הונא שהעמידה אליבא דריש לקיש בשנמוח' ואח"כ שואלין ולר' יוחנן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ומזכירין תירוצו של רב שישא בריה דרב אידי ושל רב אשי וכן בכל הסוגיות שבתלמוד וכן מה שכתב מאי חתיכה וכו' קתני מיהת רישא תעלה וקשיא בין לר' יוחנן בין לריש לקיש אינו נכון שמתחלה לא שאלו מאי חתיכה אלא לומר מה תשובה השיבו ר' יוחנן לריש לקיש ועוד שהוא ז"ל מפרש לדברי רב אשי דחתיכה נמי אע"פ שהיא גדולה מעגול מכל שדרכו למנות הוא שלא כדברי כל השמועה שלו והיה לו לרב אשי לפרש ולא לסתום ומשנה שלימה שנינו שחתיכה מאת שדרכו לימנות היא דתנן בפרק גיד הנשה וכן חתיכה של נבלה וחתיכה של דג טמא שנתערבו עם החתיכות בזמן שמכירה נוטלה ואם לאו כולן אסורות והוינן בה הא ניחא למ"ד כל שדרכו אלא למ"ד את שדרכו מאי איכא למימר ומשנינן שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחין ובמסכת ע"ז איתמר נמי הכי בפרק השוכר ומי שפירש שאני חתיכת נבלה שראויה להתכבד בה לפני האורחין עובדי כוכבים אבל של חטאת טמאה אסורה היא טועה הוא שא"כ חבילי תלתן של כלאי הכרם וכל שדרכו לימנות ואת שדרכו לימנות כערלה וכלאים ושאר איסורי הנאה יבטלו מפני שאינן ראויין לכלום ומשנאסרו אינן דרכן לימנות כלל וכן בשר בחלב שבפרק השוכר היינו חתיכה של בשר בחלב שאוסר במשהו בשביל שהוא דבר שבמנין ואיסורי הנאה ואין המנין אלא בשביל שראוי להתכבד בה אלא כל שאם תבטל אותה ותתירנה יהא מתכבד בה דרכו לימנות הוא וא"צ להאריך בזה ואף לכתבו לא הייתי חייב מפני שהוא פשוט ובעל המאור עצמו ז"ל מודה בדבר וכן מה שכתב והיינו דאמרינן מי סברת כל שדרכו לימנות שנינו וכו' אינו מתאחה אלא צריכין אנו לגרוס ועוד דהא ודאי ה"ק ליה והלא אני שונה חתיכה בחתיכות עולה וקשיא לדידך בין שתהא דרכו לימנות בין שיהא מכל שדרכו דלא גזרינן דרבנן משום דאורייתא ועוד דאפילו לדידך דגזרת עגול לא הוי סייעתך דהתם ליכא למגזר דמי סברת כל שדרכו לימנות שנינו ואם אין אנו גורסין ועוד מ"מ אנו צריכים לפרש שהוא כמו ועוד לפי פירוש זה והרי נזקק לקויץ דרך זה דבעינן מאי חתיכה דאקשי מינה ר"י לר"ל דתניא וכו' קתני מיהת רישא תעלה וזו היא תשובתו של ר' יוחנן ומה מתרץ בה ריש לקיש שמעכשיו היינו סומכין על מה שעתיד ר' יוחנן לתרץ אותה כדברי עצמו עד שחזרו בסוף ושאלו לר"י מ"ש רישא ומ"ש סיפא דקא מקשי מינה לריש לקיש ולטעמא דנפשיה ניחא ליה ואמר רב שישא בריה דרב אידי ר' יוחנן בטומאת משקין מוקים לה ולא גזרי דרבנן אטו דאורייתא רבא אמר רישא איסור לאו ואע"ג דהוא דבר שבמנין ואיסורי הנאה דמן הנשרפים היא דומיא דערלה כדכתיב באש ישרף אפ"ה עולה ומני רבנן היא דאמרי אינו מקדש אלא ו' דברים סיפא באיסור כרת החמירו יותר ולדעתיה דרבא חמץ בפסח אינו עולה אפילו לרבנן וכן חתיכה של חלב דבר שבמנין וכן היתה תשובתו של רבי יוחנן והלא אני שונה לדברי חכמים חתיכה בחתיכות עולה ואין גזרין בה שאם אתה מעלה טמאה בטהורות שמא יעלו טהורה בשל חולין והיאך אתה גוזר אפילו בשל דבריהם והקשו לרבא בסברא זו ונדחית ורב אשי אמר לעולם כל בדאורייתא לא שנא איסור לאו ולא שנא איסור כרת ורבנן היא כדרבא וסיפא משום דהי"ל דבר שיש לו מתירין ותשובתו של ר' יוחנן נמי כדרבא ואף זו נדחית: