מלחמת השם על יבמות כה.

ועוד ה"ג בהלכות הרי"ף הב"ע בשלא גמרו סימנים ואסימני בן שמונה קאי כלומר שלא גמרו שערו וצפרניו עד ולענין סריס הוזכר בשמועה זו ולא לענין נפל: אמר הכותב דברי תורה צריכין זה לזה זה נוטל וזה פותח שמן הירושלמי נגלה לו פירוש הלכה זו וכן מצאתי שם בפרק נושאין על האנוסה תני רבי חייא אוננין ומטמאין על הספק אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן הוא אונן עליהם והן אוננין עליו רבי אסי בר יקים הוה ליה עובדא שאל ליה לרבי יוסי אמר ליה לית צריך אמר ליה והא תני ר' חייא אוננין מטמאין על הספק סימניו היו ניכרין ולא כן אמרין חברייא בשם רבי יוחנן סימני בן שמונה אינן עושין מעשה סימן היה לו בשבעל ופירש למדנו לשמועה זו שכך פירושה אמר רבי אבהו סימני סריס להחזיקו בסריס וכן אילונית וסימני בן שמונה להחזיקו בנפל אין עושין בהן מעשה עד שיהא הסריס בן עשרים והוא הדין לאילונית והא גרסינן בהלכות רבינו ז"ל עד שיהא ולשאר נוסחאות שכתוב בהן עד שיהו תפתר אסריס ואילונית וכיוצא בזו מן הדברים שחוזרין על הרחוק ממקצת מה שהוזכר יש בהן בכתוב ואף לאמתך תעשה כן שב אל הרחוק אל הענק תעניק לו לא אל הקרוב שהוא ולקחת את המרצע וכן וישם דמי מלחמה בשלום שב אל אבנר לא אל עמשא בעמוד הענן ידבר אליהם שב אל משה ואהרן בכהניו לא אל שמואל בקוראי שמו וכן רבים ובתלמוד בשמועה של מעלה ואסור לקיימו משום שנאמר לא יבא פצוע דכא חוזר לשאר ואינו חוזר לזקן ותנן הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו ותנן נמי בתולה נשאת ליום רביעי ואלמנה ליום חמישי שפעמים בשבת בית דין יושבין בעיירות חוזר לבתולה ליתן טעם לה ולא לאלמנה שסמוך לו ותנן נמי בכל שוחטין חון ממגל קציר והמגרה והצפורן מפני שהן חונקין והטעם הזה אינו לצפורן הסמוך אלא לשאר הנזכרים תחלה וכן מפורש בגמרא ואקשינן ובן שמונה מי קא חיי דקס"ד דבבן ח' ודאי עסקינן לומר שאע"פ שסימניו כסימני נפל אין עושין בהן מעשה להיות חשוב כמת ומתרץ הב"ע כשלא גמרו סימניו כלומר לא כשהוא בן ח' ודאי עסקינן אלא כשסימניו כבן ח' ואינו ידוע אם בן ח' אם בן ט' בזה הוא שאמר רבי אבהו שאין עושין מעשה בסימניו שיהא כאבן לכל דבריו אלא הרי הוא ספק ומטילין אותו לחומרא לכל דבר וספק נפשות להקל דתניא אי זהו בן ח' שאסור לטלטלו כל שבידוע שלא כלו לו חדשיו רבי יוסי אומר סימנים מוכיחין עליו שערו וצפרניו שלא גמרו טעמא דלא גמרו וכו' דכיון שודאי לח' נולד וסימניו כבן ח' נפל גמור הוא וקמ"ל רבי אבהו דאפילו לרבי יוסי דאזיל בתר סימנין אין עושין בהן מעשה בפני עצמן ואצ"ל בדברי ת"ק והוינן בה אלא הא דעבד רבה תוספאה וכו' דבשלמא אי לאו דר' אבהו הוה אמינא דהכי קתני אי זהו בן ח' כל שידוע שלא כלו לו חדשיו הא אינו ידוע אין הולכין אחר סימנין אלא הלך אחר רוב נשים שמתעברות ויולדות לט' או שמטילין אותו לחומרא שיש בני ט' שלא גמרו להן סימנין ר' יוסי אומר אע"פ שאינו ידוע סימניו מוכיחין עליו שאם סימניו כבן שמונה בידוע שהוא נפל הא גמרו סימניו אמרינן אשתהויי אשתהי אפילו לרבנן דרבה תוספאה דעבד כרבנן אלא לרבי אבהו דאמר אין עושין בהן מעשה ורבי יוסי תרתי בעי שיהא נולד לח' וסימניו כשל בן ח' הא גמרו אמרינן בר ז' הוא אלא רבה דעבד כרבי יוסי וזו ראיה לפירושנו שאילו לדברי בעל המאור ז"ל מנא לן דטעמא שלא גמרו ואמרינן האי בר ז' הוא ואע"פ שנולד לח' דאמרינן אשתהויי אשתהי דילמא ר' יוסי אי זהו בן ח' בא ללמדנו כדפרישית אבל בשגמרו סימניו דברי הכל אמרינן אשתהויי אשתהי כ"ש דמשמע שסימני סריס דין אחד וסימנין בן ח' דין אחד זה מלמד שהוא סריס וזה מלמד שהוא בן ח' ואילו בא רבי אבהו ללמד דצפרניו נמי כשערו לענין סריס בלשון אחר היה אומרה ואין הפיל הגדול הזה יכול ליכנס בנקב של מחט סדקית הזאת: