מלחמת השם על יבמות כד

כתוב בספר המאור מדאסיקנא בגמרא נתינים משה ודוד ויהושע גזרו עליהם אסתייע וכו' הלכך פצוע דכא ישראל מותר בנתינה ופצוע דכא כהן אסור לכתחלה בגיורת כו': אמר הכותב וכן היו הדברים מראין כפשטן אלא שהקושיות מתרבות עלינו עד שלא נמצא ידינו ורגלינו בבית המדרש דתנינן להו לנתינים בהדי חייבי לאוין בכולהו דוכתא כדתנן אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית ותנן נמי איסור קדושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט תנינן לה בהדי איסור קדושה ולא באיסור מצוה שמדברי סופרים ותנן נמי ר' יוסי אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל זהו הירא ורך לבב ואתמר עלה בגמרא בעבירה דרבנן לרבי יוסי לא הדר ואם תאמר והלא אף חליצה מדבריהם ונשנית עמהן זו אינם דומה לזו לפי שחלוצה מגרושה אתיא ודמיא לה ולפום רהיטא נקיט לה אבל נתינה עם ממזרת מה זו סמיכה שסומך אותן בכל מקום ואינה מן התורה ועשאה כשל תורה ותניא עובד כוכבים נתין חלל וממזר שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל פסלוה ועוד שנינו ואלו הן הלוקין הבא על אחותו עד אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל וקתני סיפא אלמנה וגרושה חייב עליה משום שני שמות גרושה וחלוצה אינו חייב אלא משם אחד בלבד ותרצינן לה בגמרא בפרק י' יוחסין אינו חייב אלא על אחת וחלוצה דרבנן הא מפני ששנה ברישא גרושה וחלוצה לשגירת הלשון ושהיא דומה לה חזר וגלה לך שאינה מן התורה אלא מדבריהם ואין לוקין עליה ואילו נתינה ששנה בשל תורה לא חזר לשנות כן ממזרת ונתינה אינו חייב אלא על אחת מהן ונתינה דרבנן אלמא דאורייתא היא וסוגיין נמי בגמרא הכי דאתמר לקמן בפרק יש מותרות אמר רב חסדא ממזרת ונתינה איכא בינייהו מ"ד דאורייתא הא נמי דאורייתא ואות לה ומ"ד מפני שהוא מרגילה הא היא מרגלה ליה והיאך אנו יכולין לדחות דברי רב ששת ורבה ורב חסדא בלא ראיה גמורה ובפרק קמא דכתובות אי זו היא עיסה כל שאין בה לא משום ממזרת ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים ומקשו מאי שנא הני דאורייתא חלל נמי דאורייתא ברם נראין דברי האומר שלא אסרה תורה בגירותן אלא אחד משבע אומות שנתגייר לפי מעשיהם מקולקלים מכל האומות ואינם ראויים לידבק באומה זו אבל זרע שנולד להם בקדושה משנתגיירו הרי הוא כישראל כשר שהרי לא מנה בהם הכתוב דורות ולא נאמר בהם עד עולם כדרך שנאמר בעמוני ומואבי ובא דוד וגזר עליהם דורות הא מפני ששנינו במשנתינו ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם לפיכך בא רב חנא בר אדא ופי' שזו גזירת דוד היא שגזר עליהן כן ולפי משמעות הכתוב משה ויהושע ודוד עבדות גזרו עליהם דכתיב חוטבי עצים ושואבי מים וכן בדוד מפורש על ידי עזרא ומן הנתינים אשר נתן דוד לעבודת הלוים ולא שיהו כעבדים לכל דבריהם בין לתקנתם בין לקלקלתם אלא כדי להרחיקן מלבא בקהל גזרו עליהם שיהא משתמשין בהם כעבדים ולפיכך שנינו הבא על הנתינה יש לה קנס ואתמר עלה בירושלמי א"ר יוסי נתינים לא חשו להם חכמים אלא משום פסולי משפחה וא"ת משום פסולי עבדות מעתה הבא על הנתינה לא יהא לה קנס דתנינן הבא על הנתינה יש לה קנס ומפורש יותר בפרק עשרה יוחסין ירושלמי וזו היא שאמרו בגמרא דידן בקשו להתיר נתינים כלומר שלא ישתעבדו בהם כדי שיהו מותרין לבא בקהל ואע"פ שאין ב"ד יכולין לבטל דברי ב"ד עד שיהא גדול ממנו כיון שעשאום כעבדים הרי זה כמפקיר עבדו אמר להם רבי אם חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר כבר זכה מזבח בהם והם קנויים לו למעשה ידיהם ואין אנו רשאין להפקיע חלקו של מזבח והיינו דאמרינן משה גזר עלייהו לההוא דרא כלומר אותם גרים ראשונים שהיו אסורים מן התורה לבא בישראל גזר עליהם משה שעבוד כדי שלא יטמעו בישראל וילמדו מעשיהם ואתו אינהו וגזור דורות ובכל מקום ששנו חכמים נתינים סתם יש במשמע גר ראשון של שבע אומות כגון אותן שבימי משה ויהושע וכגון הגרגשי שפנה שבא אחד ונתגייר שהוא אסור מן התורה לבא בקהל ולפיכך מנו אותן בכלל פסולי ביאה של תורה והיינו דאמר רבה לאו מילתא היא דאמרי וכו' וא"ת למאי דאמר רבה וכי מיגיירו שרו תיקשי ליה כל הני כיון דאיהו גופיה תוך כדי דבור הדר ביה מקרא מה תדוק עליה וזו היא דרך ישרה שיבור לו החכם בדברים הללו אבל יש שאלה והרי אמרו בפרק אין מעמידין גזרו על פתן ועל שמנן משום יינן ועל יינן משום בנותיהן ועל בנותיהן משום דבר אחר והוינן בה בנותיהם דאורייתא היא דכתיב לא תתחתן בם אלמא בגיותן אית להו חתנות ותשובתי' אין ודאי בגיותן נמי קיימו עלייהו בלאו דהא כתיב לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך לרבות בגיותן וכתיב נמי כי יסיר לרבות המסירין אלמא בגיותן נמי משתעי קרא אלא רבה ה"ק אי ס"ד בגיותן בלחוד משתעי קרא לכתוב רחמנא בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך דלשון חתון בגיותן לא שייך בהו ואי משום שלא אסרה תורה אלא דרך נשואין מלא תקח נפקא דכל קיחה דרך נישואין משמע אי נמי לכתביה רחמנא בלישנא דשייך בהו מדכתב בלשון חתון שמע מינה שאף בגירותן אסרן בחתנות וכי יסיר נמי דומיא דלא תתחתן בם ומכלל דברינו נתברר זו ששנינו בגירי וחרורי ממזרי שתוקי ואסופי שמותרין בנתינה שאע"פ שישנן בכלל לאו דלא תתחתן בם הני מילי בגיותי דנתרבו מכי יסיר שאלו כולן בני ברית הן אבל בגירותן פסולי יוחסין הן וקהל אלו אינו בכלל יוחסין וכן מי שגזר עליהם עבדות לא גזר אלא שלא ידבקו במשפחות המיוחסות שבישראל ולהרחיקן מהם אבל בפסולין לא גזר כמו שפירשתי למעלה ובעל הלכות נמי כסברא בתרא דרבא פסק בגירותן אית להו חתנות: