מלחמת השם על יבמות כא

כתוב בספר המאור מכרו שניהם לפרנסה פי' כגון שלקח מן האיש כו' ואע"פ שכתב הרי"ף ז"ל לא אפשיטא דנעביד בה מעשה אנן כתבינן מאי דחזינן לפום סוגיא דגמרא: אמר הכותב רבינו ז"ל הוא החרש והמסגר סוגר ואין פותח ופתח ואין סוגר דהך מימרא דרשב"ג דאמר הבעל מוציא מה שמכר הוא עצמו דאלמא אין כאן מכר כלל אלא בטל הוא מעיקרו ודאי לית ליה פתרי למיפסק [בה] הלכתא דמכירת הבעל בשום שהכניס לה מביתו למה תבטל בשלמא בשום שהכניסה לו מבית אביה אע"פ שאחריותו עליו כיון שהדין עמה לומר כלי אני נוטלת הדין עמה לבטל מכירתו מעכשיו משום שמא תכסיף והטעם משום שבח בית אביה אבל שום שהכניס לה דהיינו שדה או מטלטלין שכתב לה אפותיקי לאחריות נדוניתה למה מכרה בטל והלא אמרו גובה משאר נכסים ואם תאמר כשכתבן לה אפותיקי מפורש כלומר לא יהא לך פרעון לנדוניתך אלא מזו הא לא משמע הכי אלא דומיא דמכנסת שום קתני כשם שהמכנסת שום שאחריותו עליו לא ימכור כך המכניס שום אפילו היה אחריותו עליו לא ימכור ועוד שאפילו באפותיקי מפורש המכר קיים עד שתבא לגבות כתובתה ממנו דכיון שהוא יכול לסלקו בדמים הרי דינו בזה שוה לאפותיקי סתם ולא מצינו לדברי חכמים שיפה כחה של אשה מפני שאין דרכה לחזר על בתי דינין אלא בנכסיה אבל לא בנכסי בעלה ואילו עשה שדהו אפותיקי מפורש לבעל חוב המכר קיים עד שיבא לגבות חובו ואין חוששין שמא תכסיף כענין ששנינו מכר האב מכורין עד שימות ובודאי שנחלקו בירושלמי במס' שביעית בכך המשעבד שדה לאשתו והלך ומכרה אם רצתה לגבות ממנו ומשאר נכסים גובה רבי אילא הורי ר' אליעזר כהן תניא המשעבד וכו' מתניתא בשאמר לה יהא לך פרעון מזה אבל אם אמר לה לא יהא לך פרעון אלא מזו אינו גובה אלא ממנה המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה רבי אחא אומר מכורה לשעה ר' יוסי אומר אינה מכורה לשעה חיליה דר' יוסי מן הדא שור מצוי להבריח שדה אינה מצויה להבריח הגע עצמך שהיתה מכורה לבעל זרוע אמר ר' בון אבוה דרבי מתני' מצויין הן בעלי זרוע ליפול תני הכותב שדהו אפותיקי לכתובה ולב"ח בחובו מכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו מתני' בשאמר יהא לך פרעון מזו מה פליגין בשאמר לא יהא לך פרעון אלא מזו ע"כ גרסת ירושלמית ואנן כיון שאין בידינו הלכות קצובות במחלקתן של בני ארץ ישראל הדין עלינו לומר שהיא מכורה לשעה ועוד דהא חזינן סוגיין בכולא בבא מציעא ובשאר דוכתי בגמרין דריהטא דכולהו משמע בלוקח שדה שהיא אפותיקי מפורש לאחר שמקחו מקח וממכרו ממכר ואינו בטל מיד כרבי אחא ירושלמי מעתה אף במפורש בכתובה המכר קיים לשעה דלרבנן אשה כאיש וא"ת והלא גבי יבמה אמרו בין חלק ואח"כ יבם בין יבם ואח"כ חלק לא עשה ולא כלום והיינו משום שהן אחראין לכתובתה ולא שאר נכסיו שאני התם כיון שמת בעלה כאילו נתנה כתובה לגבות וממנו האח זוכה והרי הן כנכסי צ"ב שלה שאנו מודים בהם שהמקח בטל בהן מיד וכיון שהדין מתגלגל בכל הדברים שהמכר קיים בנכסי הבעל עד שתבא לגבות כתובתה מהם והרי בעל המאור ז"ל מודה כן ואני עתיד לפרש שאין להפריש בין מטלטלין לקרקעות א"כ למה אמרו כאן הבעל מוציא מיד הלקוחות והמכר בטל מיד אלא הדברים מוכיחים שחלוקים עליו חביריו על רשב"ג והוא הוא דאזיל לטעמיה דאמר לאשה בכתובתה אינה גובה משאר נכסים כדתניא בפרק השולח וכיון שיפה כחה בכך אף מיד המקח בטל בו כדאתמר בירושלמי אינה מכורה אפילו לשעה שלא עלה על דעת שתהא אשה מחזרת על בתי דינים ובעל המאור עצמו הודה מקצת הטענה לומר דרשב"ג כטעמיה וכיון דהתם לא קי"ל כותיה הכא נמי לא קי"ל כותיה אלא מיהו רישא דברייתא סייעתא לרב יהודה משום שבח בית אביה והלכתא היא אבל סיפא לא קי"ל כותיה והיינו נמי דאמר ליה רבא לרב נחמן והא תניא כותיה דרבי אמי דאלמא חוששין היו בזו הברייתא שלא תהא כולה דברי יחיד לרשב"ג ולא לרבנן ואין כאן ספק אלא שאני אומר שפי' שום שהכניסה לו כגון שהכניסה לו ממון בנדוניא ושמו שדה שלו כנגד אותו ממון וכתב לה אותו שדה שיהא לה במקום השום וקבל אחריות אותו שדה על כל נכסיו בזה אמרו אע"פ שלא הוחזק לבני משפחתה הרי הוא כאילו הכניסתו לו ויש בו משום שבח בית אביה והדין עמה ליטול אותו לפיכך מכרו בטל מעכשיו ומה שחלק בעה"מ ז"ל בין מקרקעי למטלטלי משום שאמרו בירושלמי שמין דעתה של אשה שהיא רוצה לבלות כליה תמהני עליו והרי אותו השום שהוזכר שם נכסי צאן ברזל שהביאה עמה הם והוא עצמו ז"ל מודה בקרקע של נכסי צאן ברזל שהכניסה לו שהמקח בטל מיד אלא ודאי בירושלמי בשום של מטלטלין פירשו ואצ"ל בשל קרקע דהתם מדרב יהודה נפקא שכיון שהדין עמה משום שבח בית אביה לא כל הימנו למכור ואם מכר בטל המכר מיד אבל משום של מטלטלין שהן עתידין לבלות והיא גובה כתובה מן הקרקע למה לא ימכור לפיכך שמו דעתה של אשה שהיא רוצה לבלות אותן ולפחות חומש מפני שהיא נהנית מתשמישן משום שבח בית אביה וזה שכתב בעל המאור ז"ל והא דתניא בפרק השולח בעושה שדהו אפותיקי לאשה דבכל אפותיקי נשנית אותה ברייתא שבוש הוא דליתא ודאי אלא באפותיקי סתם בלבד שאילו באפותיקי מפורש בין ב"ח בין כתובת אשה אינן גובים משאר נכסים כדתניא אידך התם בשטפה נהר וכיון דאפילו שטפה נהר אינו גובה משאר נכסים כ"ש במכרה לאחר דאיתא בעולם שאינו גובה אלא ממנו והכי אמרי' בפרק הגוזל ובפרק שנים אוחזין דאי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלק לב"ח בזוזי מאפותיקי מפורש וכך אמרו ביתומים פרק המקבל וכ"ש שאינו נדחה אצל בני חורין וכן מה שאמרו בירושלמי והלוקח יחוש לעצמו באפותיקי סתם הוא כמו שמפורש במסכת שביעית בירושלמי שכבר כתבנו למעלה וכן פי' רבינו הגדול ז"ל בתשובותיו ומה שאמר רשב"ג אשה אינה גובה משאר נכסים ליפות כחה לומר שאינה צריכה לחזר אחר שאר נכסים אלא רוצה גובה ממנו רוצה גובה משאר נכסים והכי תניא בתוספתא במס' כתובות ושוב כתב והרי"ף ז"ל כתב בפרק חזקת הבתים למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים דידה שהן נכסי צאן ברזל וזה הפי' לא נראה לנו שכיון שהזכירו באותן שלש שדות אחת שהכניס לה שום משלו זהו נכסי צאן ברזל שכתב אחריות השום על השדה זו אינה קושיא לדברי רבינו ז"ל שהרי אין באותן שלש שדות נכסי צאן ברזל עצמן אלא אחת שכתב לה בכתובתה ואחת שיחד לה לגבות ממנה כתובה דהיינו אפותיקי למנה ומאתים ואחת שדה שלו שהכניס לה כנגד השום שקבל עליו מנכסי הנדוניא ואע"פ שמתחלה לא כתב לה אלא כדי שתהא דעתה סומכת עליהן אפ"ה אם לא חתמה לו הוי' לה איבה ומש"ה אקשינן למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים דידה דהיינו נכסי צאן ברזל שקבל אחריותם בשומא על כל נכסיו כ"ש דהויא לה איבה שכיון שאם פחתו פחתו לו וגובה משאר נכסים שלו ואינן נכתבים לה בעצמן אע"פ שאם באת לגבות כתובתה הדין עמה ליטלן אי מעכבא עליה מצי אמר לה עיניך נתת בגרושין ובמיתה ובודאי דכ"ש בשאר נכסים דידה שאין לה עליהם אלא שעבוד סתם שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לו אלא הא דאקשי' נכסים דידה דלאוקומה למתני' מהדרינן ומתני' נכסי אשתו קתני וכבר הוצרכו המפרשים להיות נדחקים בזה ועוד דהנה פשיטא דמצי למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ולא עלה על דעת דלמעוטי אותן נכסים קאמרינן וכך גרסתו של ר"ח ורבינו יוסף הלוי מיגאש ומעתה אין נסחאותיו של בעל המאור פוגמת עלינו כלום ומ"ש עוד בנכסי מלוג ואם לקח מן האיש בלבד או מן האשה בלבד מקחו בטל מיד אין הלשון מכוון ואיני יודע אם אומר עליו שהוא משובש שודאי אם לקח מן האיש לא עשה כלום ואם לקח מן האשה מקחו בטובת הנאה שאם מתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואם מת הוא זכו הלקוחות שלא אמרו בתקנת אושא אלא האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא הא מת הוא זכה הלוקח במקחו והכי אמרי' בהדיא בפרק החובל וליטעמיך דאיתא לתקנת אושא נהי דלא מצי לזבוני לגמרי לזבנינהו בטובת הנאה וליתיב ליה אלמא אם מת בעל מקחו של לוקח קיים ואתמר בירושלמי בפרק הכותב ר' הלל בר פזי בעא קומי ר' יוסי מכר הוא ומתה היא א"ל מכרו בטל לבן שמכר בחיי אביו ומת אביו מכרה היא ומת הוא א"ל מכרה קיים לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו: