מלחמת השם על יבמות יט

ועוד א"ר מתנא הלכה כר"י וכו' עד ולא פי' למאי נ"מ: אמר הכותב בכאן לא בא רבינו אלא לפרש האמת ולתרץ השמועות שאילו היה דברי רבי יהושע מן התורה על חנם נחלקו בית שמאי ובית הלל בולדות ועל חנם חלקו ר"י וריש לקיש בגר ורב הונא ורבי יוחנן בהיו לו בנים ומתו ואביי ורבא בבני בנים אלא דאורייתא כבית הלל וכד אמירו על מימרא דאמוראי דרבנן זורע לעולם כל מה שאפשר לו לזרוע נפקא מיניה למידע קושטא דמלתא ומיהו לענין דינא נמי נפקא מינה דאי דאורייתא היה מכין אותו כענין שאמרו במי שאומרין עשה לולב ואינו עושה סוכה ואינו עושה שהיו מכין אותו עד שתצא נפשו והיו משמתין ומחרימין ועושין הרדפה אבל משום מצוה דרבנן דלאו תקנתא היא אלא כעין יישוב דרך ארץ אין מחמירין עליו כ"כ. ונפקא מינה לדינא דגמרא לזו שאמרו והרובא שנשא עקרה וזקנה ואין לו אשה ובנים מעיקרא לא שותות ולא נוטלות כתובה יש לו אשה ובנים או שותות או לא נוטלות כתובה וכן מה שהפריש בעל המאור ז"ל בין דאורייתא לרבנן בנשא אשה ושהה עמה עשר שנים שאין מחייבין אותו לגרש בכך כל זה מהלכות רבינו ז"ל יוצא שהרי כתב הא דתניא לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה ואם תאמר לרבי יהושע אף למי שיש לו בנים לכתחלה לא תנשא כיון שיש לו בנים משום לערב אל תנח ידך לא חששו לאוסרה עליו מספק וכן הגאונים ז"ל כתבוה לברייתא זו בחבוריהם אלמא כדברי רבי יהושע אתיא והפרש אחר שהפריש ביניהם לענין אבילות במי שמתה אשתו כבר כתבו רבינו ז"ל בהלכות מסכת משקין והאריך לבאר הדבר ולענין מה שכתב משנתנו דלא יבטל אדם מפריה ורביה וכו' וכתב עלה מימרא דרב נחמן אמר שמואל כל אחת ואחת לתלמודו הוא בא משנתינו לפרש בו דין תורה בפריה ורביה ודרבי יהושע מצוה מדבריהם אלא שבגמרא דקו דמתניתין דלא כרבי יהושע מדקתני לא יבטל מפריה ורביה אלא א"כ יש לו בנים דמשמע הא יש לו בנים יבטל ואילו כתב רבינו ז"ל מתני' דלא כר' יהושע לא הועיל בו כלום דמכל מקום תרוייהו איתנהו כמו שפירש ולעולם הוא מוכר ספר תורה ואפילו יש לו כמה בנים משום לשבת יצרה והא קא עביד שבת וכן כתבו רב אחא משבחא ובעלי הלכות ז"ל אלא שלא הוזכר זה בגמרא ולא היה רבינו ז"ל חייב לכתבו ומיהו כיון דמצוה דרבנן היא כמנהג דרך ארץ מדקא נסיב לה תלמודא בבקר זרע את זרעך ולא הזכירו בזה איסור אלא ישא אשה מצוה דלכתחלה הוא אין כופין ולא קורין עבריינא למי שאינו רוצה לעסוק בה אבל מאשה לא יבטל לעולם שאסור הוא לעמוד בלא אשה והכתוב אומר לא טוב היות האדם לבדו והיינו דשמואל ואיהו ורב מתנא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ואפילו תימא דאין מצוה זו גדולה מזו אלא תרוייהו דרבנן ולכתחלה אפילו הכי ליכא למיפשט דשמואל פליג אדרב מתנא אלא דשמואל לא נחית לפסקא דרב מתנא ומשום הכי אמר אע"פ שיש לו כמה בנים ואינו בא לרבות בנים אסור לו לעמוד בלא אשה נפקא מינה לרבי יהושע שאפילו היה עקור או שאינו יורה כחץ אסור לו לעמוד בלא אשה דאלו היה שמואל פליג אדרב מתנא אדרבה ליתא לברייתא ולדרב מתנא מקמי מתני' ורב נחמן אמר שמואל שאין דבריו של אחד במקום שנים ועוד דסתם מתני' עדיפא מדר' יהושע ואי נמי פלגן אהדדי מדאמר שמואל אע"פ שיש לו לאדם כמה בנים דאלמא מכיון שיש לו בנים פטור הוא מלזרוע ואין להקשות על רבינו ז"ל למה כתבה שהוא לא בא ללמד על מצות בנים כתבה שכבר פירש אלא לומר שאסור לו לאדם לעמוד בלא אשה אע"פ שאינו חייב כלל בפריה ורביה ולעולם מוכר הוא ספר תורה אפילו לישא אשה דלאו בת בנים ואע"ג דליכא שבת וההיא דאמרינן לעיל נפקא מינה למכור ספר תורה אליבא דמתני' אתמר דלית ליה דר' יהושע ולא שרי למכור ספר תורה בין אשה בת בנים לשאינה בת בנים ולפיכך השמיטה רבינו ז"ל: