מלחמת השם על יבמות טו

ועוד מעשה בברוריא הגיורת וכו' ה"ג לפניה אין לאחריה לא וכו' והרב אלפסי ז"ל כתב בפניה אין שלא בפניה לא ואין הלשון הזה נכון: אמר הכותב אבל הלשון הזה כך פירושו דס"ד אם טבל לשם בן חורין בפניה קנה עצמו בן חורין שהיא עצמה הפקיעה שעבוד שלה דאי לאו דשחרריה לא הויה שתק ליה וגדולה מזו אמרו הניח לו תפילין יצא לחירות אבל שלא בפניה לא דלא יכיל הוא מנפשיה לאפקועי לשעבודיה בטבילה ופריק לעולם בטבילה הוא דמפקע ליה לשעבודיה והא דקתני בפניה משום דבפניה בין בסתם בין במפרש שלא בפניה במפרש אין בסתם לא לפי שזה היה לו לפרש וזה לא היה לו לפרש כלומר בפני רבו היה לו לפרש שהוא מטבילו לשם עבדות אבל הוא בשתיקה הוא רוצה לצאת מתחת ידו שלא בפניה הוא היה לו לפרש שלשם בן חורין טבל וגרסתו של רבינו שלמה ז"ל גם היא נכונה אבל אין משיבין מגרסא על אחרת אלא בנאמנות הספרים ורבינו חננאל ז"ל נמי גריס כגרסת ההלכות ואחר שכתבתי זה מצאתי במכילתא כגירסא של רש"י וכך שנויה שם רבי נתן אומר שאין ת"ל המול לו אלא להביא את העבד שטבל לפני רבו ויצא לבן חורין מעשה בברוריא הגיורת שטבלו מקצת שפחותיה לפניה ומקצתן לאחריה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו את שטבלו לפניה בנות חורין ולאחריה משועבדות וזו שפירש רבינו ז"ל וצריך לתקפו במים כדי שתעלה לו טבילה לפי הנראה כך אמר צריך הרב לתקפו לעבד במים כדי שתעלה טבילה מכחו ויהיה כמטבילו הוא ולא יהא כטובל לדעת עצמו שיטעון ויאמר לשום בן חורין טבלתי וכי רבינו כך הוא בעינינו שיפרש צריך לתקפו במים משום הכשר טבילה לזו הוצרכנו ללמד שצריכה טבילת העבד להיות כשאר הטבילות שמא עלה על דעת שאינו צריך לטבול כל גופו ועוד למה הרב תוקפו ואדרבה לענין טבילה אנן איפכא תנן האומר כבוש ידיך עלי במקוה ה"ז מגונה רבי יהודה אומר כובש ידיו עליו עד שתצא נפשו אלא דברי רבינו קצרות וארוכות הם: