מלחמת השם על יבמות יב.

ועוד מתני' שומרת יבם שנפלו לה נכסים וכו' דפליגי עליה אביי ורבא וכו' דאלמא לא פליגי בהא ב"ש וב"ה: אמר הכותב מכל מה שנתפרש בשמועה הזו בהרבה פנים ובהרבה סברות לראשונים לא נתחוורו אצלנו אלא מה שבעה"מ דוחה דודאי כולה שמעתתא דב"ש קשיא ודב"ש מתרצינן דאילו לב"ה סיפא כרישא נכסי מלוג בחזקתה ובחזקת הבאין מכחה הן מוכרת ונותנת קיים דמפשט פשיטא להו שאין זיקה עושה נשואין כלל אלא דמספקא להו אם נתנה כתובה לגבות ממש מחיים וזהו ספקן בצאן ברזל ובכתובתה ומעמידין הכל על חזקתו הראשונה והיינו דאתמר בריש שמעתא מ"ש רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי לא קשיא להו אלא פלוגתא דהא דינא שפיר אתי לב"ה ואהכי רהטא שמעתין אבל דב"ש מתרצו כלהו אמוראי ולדידהו אמר רבא כיון דזיקה עושה להם ספק נשואין כל שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל בחזקתו הן ועליה להביא ראיה דידו עדיפא מידה וזו שאמרו בגמרא בפרק הכותב נפקא מינה לשומרת יבם לאו לעיקר דינא אלא לתרוצה למתניתין דמאן דעביד זיקה ספק נכסים בחזקת יבם הם משום דעדיפא ידו מידה זה המחוור בעיני בשמועה הזו ושוב נתחזקה בידינו הדעת הזו מפני שמצאתי תשובה לרבינו האיי גאון ז"ל מוקמינן לה משום הדין קושיא מ"ש רישא דלא פליגי ב"ש ומ"ש סיפא דפליגי ב"ש לשנויי ארבעה אוקמתא וכולהו אליבא דב"ש בלחוד לשנויי מ"ט פליגי בסיפא ולא פליגי ברישא וכולה שמעתא ועוד אמר הגאון מ"מ הני פירוקי ואוקמתא כולה לב"ש מ"ש ברישא ל"פ ובסיפא פליגי אבל לבית הלל כל היכא דהיא כתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב והכין קא עבידנא וביה נהיגנא ודזוטר מן הכין לא ידעיננא אלו דברי הגאון ודבריו ברורים הם ונתלין באילן גדול ושמא הוא דעת רבינו ז"ל לפיכך השמיט הכל וכתב סתם המשניות ואין דעתו לפסוק כאביי כלל וכן מצינו לגדולי תלמידיו בחבוריהם אלא שמצינו לו לשון סתום בפרק הכותב רבא אמר נשואה ידו עדיפא מידה נפקא מינה לשומרת יבם ופירש בה שכל נכסים שנפלו לה בחיי בעלה לא נתרוקנה בהם הרשות לעצמה הא למדנו שדעתו מכרעת כרבא ופסקה בהלכותיו ואפשר מזה הלשון שהוא מפרש שמועה זו בפי' הזה כך רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם ואינה אלא ספק ארוסה סיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל וקסבר ידו כידה פי' וקסבר אביי דאוקמה למתני' הכי ידו של בעל כידה ורשות שניהם השוו חכמים בנכסים בין מחיים בין לאחר מיתה הלכך כשם שאם מתה אשה נתרוקנה הרשות לבעל לעולם כך אם מת הוא נתרוקנה הרשות לעצמה ואפילו במקום יבם ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב כדברי ב"ה ובית שמאי סברי מחיים ודאי ידו כידה וזכות שניהם שוה בהם ונפקא מיניה לכותב לאשתו נשואה דין ודברים אין לי בנכסיך שלא אמר כלום ומיהו לגבי יבם מספקא להו אי ידו כידה או עדיפא מידה לענין זה שיורש אותם לאחיו הלכך יחלוקו וכ"כ במקצת נוסחאות וקסבר אביי [וכו'] רבא אמר אי דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל דכ"ע ידו עדיפא מידה כלומר ודאי יד שניהם השוו חכמים בנכסים לענין דין ודברים ועוד יפה כחו של בעל בדבר זה שאם מתה היא פקעה ידה ונכסיה לבעלה ואם מת הוא לא פקעה ידו אלא אע"פ שאין יורשיו יורשין אותה אם היתה שומרת יבם לא נתרוקנה הרשות לעצמה אלא יבם נוטל את כולה מחמת אחיו ועל שמו הוא קם לייבום ולנחלה בין בנכסי עצמו בין בנכסי אשתו שאף נכסיה כשלו הם הנה ידו עדיפא מידה וכן רבינו שלמה עצמו הודה בפרק הכותב דלרבא דאמר ידו עדיפא מידה כל שנפלו לה כשהיא תחתיו ומתה הרי יבם כבעל ואין ליורש בהם כלום ואפילו לב"ה אמרה ואם דעת הרי"ף ז"ל כן מה שכתב משנתינו סתם מפני ששנינו שומרת יבם שנפלו לה נכסים וסתמא כשנפלו כשהיא שומרת יבם משמע וסמך לו בדין על מה שפי' בדברי רבא הילכך מחוורתא דפסקא להך סברא כל היכא שנפלו לה כשהיא שומרת יבם בין שעשה בה מאמר בין שלא עשה בה מאמר אין לו פירות בחייה ומוכרת לכתחלה וקיים ואם מתה אינו יורשה שלא מצינו מאמר לב"ה קונה כלל אלא לדחות צרה לחברתה ולא כדברי בעה"מ ז"ל זהו דין נכסי מלוג ונכסים שהן צאן ברזל בחזקתן כלומר בחזקת יורשי הבעל וכתובה שהיא מנה מאתים ותוספת בחזקת יורשי הבעל וכבר בפרק מי שמת פירשתיה בספר הזה נפלו לה נכסים כשהיא תחתיו דבעל לפי זו הסברא שכתבנו ידו עדיפא מידה וקמו להו כלהו בחזקת יורשי הבעל בין בגופה של קרקע בין בפירות הלכך בצאן ברזל לוקט ואוכל דמלוג כיון שאפילו אחיו מכחה הוא אוכל זה אינו אוכלן דלא תקנו חכמים ליבם פירות ואף הוא אינו פודה אלא הרי פירות כגוף הנכסים לא תמכור ואם מכרה בטל ואם מתה יורשה וכשיכניס יאכל בפירות ואע"פ שהפירות הללו לא זכה בהם הבעל וכמי שנפלו עכשיו כשהיא שומרת יבם הוא כיון שזכה בגופה של קרקע זכה בפירות שהרי שדה שיש לו בה זכות עשתה פירות ולא כדברי בעל המאור ז"ל שאמר נעשו הפירות כמו שנפלו כשהיא שומרת יבם ואין ליבם זכות בהם שהרי הקשינו בגמרא לאביי אדמפלגי בגופה ולאחר מיתה לפלגו בחייה ולפירות וליתני הכי נפלו לה כשהיא תחת בעלה ב"ש אומרים יחלוקו בפירות וב"ה אומרים בחזקת אשה ואסיקנא בה ותו לא מידי וא"ת כמי שנפלו לה כשהיא שומרת יבם הוא והלא לדברי הכל אין לו בהם שום זכות בעולם אלא היא מוכרת ונותנת וקיים ומיהו ממאי דגרסי נוסחי דוקאני במסכת כתובות אין היבמין חייבין לפדותה וגרסא דתוספתא נמי הכי מההיא שמעי' דלא אכיל להו יבם לפירי כדקא מפרש התם רבינו הגדול ז"ל דכל דלא מחייב בפרקונה לא תקינו ליה רבנן פירי אלא הא דאקשינן הכא לפלגו בחייה ולפירות ה"ק ליפלוג ולתני בדידיה דומיא דרישא נפלו לה נכסים כשהיא תחתיו דבעל ב"ש אומרים יחלוקו מחצה שלה מוכרת ונותנת לכתחלה וקיים מחצה שלו לא תמכור כלומר אלא ילקח בפירות קרקע והוא אוכל פירות לכשיכנוס ואם מתה ירשנה כדפרישית וב"ה אומרים הכל בחזקת אשה הלכך לרבא אליבא דב"ה נפלו לה כשהיא תחתיו דבעל אין היבם אוכל פירות ולא היא רשאה למכור דהא ידו כידה [וכיד] הבעל ובעל אע"ג דלא פריק כגון דאתנו אהדדי אינה מוכרת ונותנת דלא גרעי לדידיה פירי מקרנא דנפלו לה אלא ילקח בהם קרקע והוא יורש ואף כאן ילקח בפירות אלו קרקע ולכשיכנוס יאכל פירות ואם מתה ירשנה מדאיתא לתקנת אושא א"כ מכרה הבעל מוציא מיד הלקוחות ומסתברא דכל הני מילי בדנפלה מן הנשואין אבל נפלה מן האירוסין דכ"ע אית להו דעולא דאמר ספק ארוסה היא תדע דהא רב' דפליג עליה אמר הא והא דנפלה כשהיא נשואה ולא אמר הא והא ל"ש נשואה ול"ש ארוסה וכולה שמעתא עלה קיימא הלכך כל שנפלה מן האירוסין מוכרת ונותנת וקיים ואם מתה אינו יורשה וכן בדין דמניין לו ליורש שלא היה לו למורישו וזה זכות של אחיו בה הקנו לו מן השמים ודעתנו פשוטה למעלה בתחלת הדברים והוא הנכון ומה שכתב דהך אוקמתא דאוקימנא הכא בכתובה לא פליגי לאו אוקמתא דסמכא היא דלבתר דשני ליה רבא ואמר קסברי ב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי הא ודאי בכתובה נמי פליג ומן הדין טעמא קברין לה לשומרת יבם שמתה יורשי הבעל * צ"ל יורשי הבעל לב"ש ולב"ה קוברין אותה אלו ואלו כו'. וכ"ה במאור לב"ה ולב"ש קוברין אותה אלו ואלו שחלוקין בכתובה זהו מה שא"א שאם תאמר לפי המסקנא כשמתה יורשי האב חולקין בכתובה ובנכסי צאן ברזל נמצאו כתובה ונכסי צאן ברזל קנויים לה יותר מנכסי מלוג שאילו נכסי מלוג נפלו לה כשהיא תחתיו דבעל יורשי הבעל יורשין הכל בין לדברי ב"ש בין לדברי ב"ה כדרבא והללו שהיו ברשות הבעל ושל בעלה יורשי האב חולקין עם יורשיו לב"ש. ועוד אם לאחר מיתה חולקין עמהם מחיים דידה נמי מגבי חצי כתובתה ונכסי צאן ברזל ותאכל פירות שלא יפה כחה בקבר יותר מבית אביה ולרבה דאמר כי אית' לדידיה הויא איהו ודאי ואינהו ספק תגבה כל כתובתה לדברי ב"ש ונכסי צאן ברזל שלה ותאכל פירות ולא שנינו ברישא דמתני' אלא שנפלו לה נכסים אבל בכתובה ובנכסי צאן ברזל שתטול אותה מיבם ותהא מוכרת ונותנת וקיים ודאי לא והתם בכתובות נמי הכי משמע שהרי נחלקו אם היבם יכול למכור אלמא פשיטא להו לכ"ע דלא גביא היא דידה אלא ודאי בכתובה ובנכסי צ"ב לא נחלקו ומודים ב"ש וב"ה שלא נתנו כתובה לגבות ממש מחיים שאשה זו הקנו לו מן השמים וכתובתה עמה אלא מיהו כי ירית מינה דידה קא ירית ולפיכך קוברה ואינו יכול לומר אח אני יורש את אשתו אין אני קובר תדע מדאמרי' בכתובה ל"פ ולא אמרי' דילמא בכתובה לא פליגי כדאיתמר באידך דילמא כתובה שאני ומשום חינא ולכך הסוגיא שבכתובות מתפרשת וכך ראיתי בפר"ח שם בפרק האשה שנפלו לה שכתב ורב אשי דהוא בתרא מוקי לה למתני' התם ביבמות מתה מה יעשה בכתובתה ושבקה ודאיק לה רב אשי מדקתני וכו' וכיון שפירושא תמן לפיכך לא הוצרכו לשאת ולתת בה הנה אלו דברי ר"ח ז"ל ואינן צריך לפנים: