מלחמת השם על שבועות לג

משום כדי חייו על בעל הבית היתה מפני שהיא כעין של תורה אבל ראו שהוא טרוד והפכוה על השכיר שהוא זכור יותר ממנו והיינו דאמרי' בריש פירקי' עקרוה רבנן שבועה מבעל הבית אלמא דינא הוא דלישתבע בעל הבית ואע"ג דלא אתקינה שבועת היסת עדיין שבימי רב נחמן תקנוה כדאמרי' בקידושין והאידנא דתקון רבנן שבועת היסת וכו' והיינו דאקשי' ומשום כדי חייו דשכיר קנסינן ליה לבעל הבית פי' לשלם דיו שתחמיר עליו שבועה ומפרקינן בעל הבית ניחא ליה וכו' ואקשי' אדרבה שכיר ניחא ליה דלשתבע בעל הבית וכו' וש"מ דמכל מקום בעל הבית חייב לישבע ולכשתמצא לומר כולה סוגיא אהכי רהטא ואסיקנא בעל הבית טרוד בפועליו הוא ומשום כדי חייו דשכיר ראוי שישבע בעל הבית וכיון שהוא טרוד שדיוה אשכיר דהכי עדיף טפי וזהו שכתב רבינו הגדול ז"ל עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית משום דטרוד בפועליו הוא ושדיוה אשכיר משום כדי חייו כלומר משום כדי חייו דשכיר תקנו לבעל הבית שישבע וכיון שראו שעסקיו מרובין הפכוה על השכיר הנה למדנו דרמיא שבועה אבעל הבית הלכך היכא דחשוד השכיר נשבע בעל הבית ונפטר ואם היו שניהן חשודין פטור כדאמרי' בגמרא דבני מערבא ואסכימו גמרא דילן דכתבינן ואם תאמר היאך ישבע והרי הוא טרוד לא קשיא דפרשי אינשי מספק שבועתא וכיון דשבועה רמיא עליה ולא מצינן למירמא לה על פועל משביעינן ליה ואי מספקא ליה קים לן ביה דפריש ומשלם: