מלחמת השם על שבת סו

כתוב בספר המאור אמר רב הונא היתה בהמתו כו' ומה שכתב הרי"ף ז"ל במקום הזה כו': אמר הכותב דרכו של רבינו הגדול ז"ל רחוקה וקרובה וזו של בעל המאור ז"ל קרובה ורחוקה שלדברי רבי יצחק ודאי אפילו משום הפסד מרובה לא התירו לטלטל אלא לדבר הניטל בשבת ממאי דאמרינן במסכת ביצה בפרק משילין דתנן ומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף וכן כדי יין וכן כדי שמן ואתמר עלה אמר עולא אפי' אוירא דלבני ור' יצחק אמר פירות הראויין ואזדא רבי יצחק לטעמיה וכו' ואוקמה עולא למתני' בדטבלא ואקשינן בשלמא למאן דאמר בדטבלא היינו דקתני כדי יין וכדי שמן אלא למאן דאמר פירות הראויין הא תנא ליה פירות כדי יין וכדי שמן איצטריכא ליה מהו דתימא להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו קמשמע לן והא פירות דהפסד מרובה ואפ"ה אין כלי ניטל להם אלא בראויין ובפרק כירה נמי רמיזא מתיובתא דחבית ולבנים וכוורת ושמעינן מינה דרב הונא דהכא לא סבר לה כר' יצחק ומה שאמר בעל המאור ז"ל מדאמרינן הכא מהו דתימא להפסד מועט חששו קמ"ל אינו כלום שאפי' לדבר הניטל נמי מצינו שאין כלי ניטל אלא משום הפסד הא שלא לצורך לא כדאמרי' בפרק כירה הצלה מצויה התירו והצלה שאינה מצויה לא התירו והיינו אפי' לדבר הניטל מדאקשינן עלה מנשברה חבית בראש גגו וההיא בדבר הראוי הוא דלא קתני של טבל כדקתני באידך וקתני סיפא נזדמנו לו אורחים מביא כלי וקולט בפ' כל כתבי הקדש הא למדנו שאין כלי ניטל אלא להצלה הא כשאין שם הפסד אינו ניטל והכל מודים שלא להצלה ומחלוקת בהצלה שאינה מצויה אלא כוף אזנך לשמוע כלפי ששנינו מתיר חבלים והשקין נופלין הא להביא כלים אסור שלא לצורך בא רב הונא לפרש אע"פ שלא התירו השקין אפילו בשליפי זוטרי שלא הותרה נטילה שלא לצורך אבל אם היתה טעונה כלי זכוכית שיש בהן הצלה מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה דומיא דנשברה לו חבית בראש גגו וא"ת פשיטא היינו מתני' דחבית הא קמ"ל שאע"פ שאין הצלה זו בהפסד מזומן אלא שהוא חס על בהמתו או חושש לצערה אפילו בקרני דאומני מותר והוינן בה מהא דתניא היתה בהמתו טעונה טבל ועששיות מתיר חבלים והשקין נופלים הא להביא כלים אסור כטבל מפני שאין צריך להם שהפירות בשקין אינן נשפכין ולא מטנפין לא שנא שליפי רברבי ולא שנא זוטרי כעששית אע"פ שמשתברין קשיא לרב הונא והיינו טעמא דלא מוקי לה בשליפי רברבי דקא מבטל כלי מהיכנו משום דדומיא דטבל קתני והתם כולהו אסירי כדפרישי' ומפרקינן בבולסא והם של זכוכית שבורות העומדים להתיכן והפסד שבירתן מועט וכגון זה שלא לצורך חשבינן ליה והכי נמי אמרינן התם בפרק משילין אפילו בכדי יין ושמן מהו דתימא להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו קמ"ל אלמא משום הפסד הוא שמכסין פירות הראויין בכלים הראויין ובולסא זו הפסד מועט שבמועטים הוא אינו אלא שניצוצות קטנים ניתזין מהם שנפסדין ומשום הכי א"ר הונא שאין כלי ניטל להצלתן והטעם לדברים הללו שבקושי התירו הצלה אפילו לדבר הראוי כדי שלא יביא כלי דרך רשות הרבים כדמפורש בפרק כל כתבי ואפילו ביו"ט נמי משום דילמא עביד עובדין דחול וזהו הטעם לדברי רבה אבל לדברי רב יוסף שהוא מתיר כל הצלה בין מצויה בין שאינה מצויה הטעם ברור שאין כלי ניטל אלא או לצורך גופו ולצורך מקומו או משום הפסד מחמה לצל ולהצלה דאחר שלא יגנב אבל לענין שמעתין הכל שוין בנטילת כלים לדבר שאינו צריך דאסור ועכשיו שאנו רואין רב הונא שהוא מתיר משום הפסד אפילו לדבר שאינו ניטל למדנו שהוא מוציא מדברי רבי יצחק דאמר אין כלי ניטל לעולם אלא לדבר הניטל ואפילו משום הפסד מרובה כגון פירות מפני הדלף והיינו דאקשינן בשמעתין והא קא מבטל כלי מהיכנו ולאו משום שנוטל כלי לדבר שאינו ניטל ואילו היה אסור לטלטל כלי אלא לצורך דבר הניטל הוי מקשינן ומפרקי' בגמ' דמשום הפסד הוא שהותר ועוד מאי שנא דהתירו ליטול כלי לדבר שאינו ניטל משום הפסד ממון ולא התירו לבנול כלי מהיכנו תרוייהו אסורי דרבנן נינהו וכל זה סמך וסעד וראיה לדברי רבינו הגדול ז"ל והקושיא הגדולה שנשארה כנגדנו מההיא דאמרינן בפ' כירה כבר תרגמא רב הונא לשמעתיך בבבל ואפשר שבנוסחאות מדוקדקות ובנוסחאות של רבינו הגדול אין בה רב הונא התם וצריך עיון וה"ר אברהם ברבי דוד ז"ל מפרש בה דה"ק התם כבר תרגמא רב הונא לשמעתיך בבבל שלא אמרו אין כלי ניטל אלא למעט צורך מת הא במקום הצלה כולן ניטלין אבל רבינו הגדול לא כתבה לההיא דרב הונא התם: