מלחמת השם על שבת סד

ועוד מאי מקום קרוב כו' עד וכיוצא בזה וכו': אמר הכותב הריני כמשיב על דברי בעל המאור אע"פ שהם דברי רש"י אם כן דשמואל לקולא תלי בכל מלאכת שבת ואפילו בשל תורה כגון הבאת חלילין ואיכא איסור הוצאה והעברה ברשות הרבים ולא היה יכול נמי לספוד בהן אלא בהבאה זו משם לכאן וכן בחמין שהוחמו בשבת נמי תלינן לקולא מדרבי יהודה א"כ קשיא להו הא דתנן מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מעיו"ט לא יטול מהן בייו"ט אלא א"כ ידוע שנצודו מבעוד יום ומעשה בנכרי אחד שהביא דגים לפני רבן גמליאל ואמר מותרין הם אלא שאין רצוני לקבל הימנו ואמר שמואל אין הלכה כר"ג ותניא נמי ר"ש בן אלעזר אומר בא ומצאן מקולקלין מעיו"ט בידוע שמעיו"ט נצודו וספיקא נעשו כמי שנצודו ביו"ט ואסורין ואמר שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ובספק מוכן פסקו התם דאסור ואם תאמר לא הקילו ביומן אלא בשיעור כדי שיעשו הוא שתלה שמואל לקולא אכתי קשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכתא כשמואל דדייקא מתני' כוותיה ואמר רב פפא הלכתא נכרי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסורין ולערב נמי אסורים בכדי שיעשו אלמא לערב נמי תולין בדבר להחמיר במעשה שבת ע"י נכרי ואע"פ שאינו ידוע שתלשו בשביל ישראל ולענין מה שפירשו בשמועה זו עצמה דייקא מתני' דמכשירין כוותיה דשמואל מדרבי יהודה דאמר אם יש בה רשות מותר לרחוץ בה מיד שאני אומר משחשכה מוצאי שבת הוחמה אמבטי אלמא לקולא תלינן יש לי להשיב דהתם פשיטא דשרי כיון דאיכא בכדי שיעשו והוא מוצאי שבת שאפילו נעשית בשבת הואיל ויש כאן שיעור שאפשר להחם משתחשך מותר ובסיפא גבי מצא בה ירק נמכר קתני נמי אם יש בה רשות לוקח מיד ואם שהה כדי שיתלקט ויביא אפילו ע"י עשרה בני אדם מה לי רשות מה לי גננים ועוד קשה לי לפי פירושם לשון משנתינו לשמואל דקתני נכרי שהביא חלילין כו' אא"כ באו ממקום קרוב משמע אפילו הביאם סתם אסורין עד שיודע לנו שבאו ממקום קרוב ועוד אא"כ באו ממקום קרוב לא משמע שאפשר לתלות אלא שבאו ודאי ואדרבה איפכא הוה ליה למיתני נכרי שהביא חלילין יספוד בהן ישראל ואם באו ממקום רחוק לא יספוד בהן ישראל אבל הנכון והמחוור בעיני כדברי רבינו הגדול ז"ל דשמואל לחומרא דפסק בספק מוכן ובספק נצוד בין ביד נכרי בין ביד ישראל לחומרא וכך פירושה רב אמר ממקום קרוב ממש כלומר כל מקום ומקום לפי קרבתו אסורו והכי קתני נכרי שהביא חלילין לא יספוד בהן אלא אם כן באו לפנינו ממקום קרוב שיש בו בשעת הספד כדי שיבואו מאותו מקום ושמואל אמר לא כדי שיבואו ממקום קרוב בלבד אלא שא"א שיבאו ממקום יותר רחוק שאפילו באו לפנינו בשבת שחרית חוששין שמא חוץ לחומה לנו ונותנים להם זמן כדי שתחשך להם ברחוב העיר וילינו חוץ לחומה וסייעתא מחצה על מחצה אסור ואפילו יש בה רשות כגון אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים שיש לומר עבדיו חממו לו ולא נעשה על ידי הבלנין אעפ"כ אסור לרבנן דחיישינן שמא ע"י בלנין נעשה ובשביל ישראל ומפליג פליגי רבנן אדרבי יהודה כדפליגי נמי התם בתלת בבי דההיא מתני' ואע"פ דגבי ירק קתני סתם ואם יש בה רשות לוקח מיד התם הולכין אחר לוקחי רוב ירק והוא הרשות ונכון עוד לומר דסייעתא מדקתני מרחץ מרחצת בשבת דמשמע דסתמא אסור ואע"פ שהיינו יכולין לתלות ולומר מערב שבת הוחמו חמיו או שפקקו נקביו דלא קתני והיתה בה מרחץ שהוחמו חמיו בשבת אלא סתמא אסור וכן סיפא מצא בה ירק נמכר אסור אע"פ שאפשר שנלקט מערב והיינו כדשמואל וכ"מ שאפילו ספק תחומין לחומרא מדאמרינן במסכת עירובין בפ' בכל מערבין גבי ההוא ליפתא דאתאי למחוזא חזייה רבא דמכמשא אמר הא ודאי מאתמול עקרה מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי והכא ודאי לא היה רבא יודע מהיכן מביאין אותה ואפ"ה אסירא וא"ת שמא יודע היה שאין מביאין שם אלא ממקום רחוק והלא אפשר שהביאוה קודם שתחשך עד חוץ לחומה ועוד דא"כ הוה ליה למימר דאתאי מחוץ לתחום ועוד מדאמרינן מאי אמרת משמע דה"ק מה יש לחוש ולומר שמא מחוץ לתחום באו דאי מחוץ לחומה אתא הוה ליה למימר מאי איכא דמחוץ לתחום אתא אלא ש"מ דספק תחומין להחמיר וכן מעשה דהנהו דכרי דאתו למברכתא לא הזכירו בגמרא כלל שבאו מחוץ לתחום אלא שבאו לעיר ואנו חוששין להם משום ספק תחומין להחמיר וה"ה בכל מעשה שבת ואפילו לערב עד כדי שיעשו כדברי רבינו הגדול ז"ל והטעם משום דרב אשי דאמר בפ' קמא דביצה כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל וספיקא אסור: