מלחמת השם על שבת נה.

ועוד והא דאמר אביי פיהק וכו' ה"ה כנופל מן הגג או אכלו ארי: אמר הכותב א"כ לימא פיהק ומת דברי הכל מת הוא כי פליגי במת כדרכו מדקא רהיט ואמר נפל מן הנג ואכלו ארי ש"מ כל שמת בתוך ל' הרי הוא כפיהק ומת אלא דאורחא דמילתא דנפל נקט שחולי קל ממית אותו פחאום וכן הדעת נוטה שהפסק חיותו גורם עליו חולי אבל כשמת בידי אדם אין בו מוכיח לנפל הלכך מדחיא דאביי מהא דאיתמר מת בחוך שלשים וכו' דאלמא במת נמי פליגי ולא בנהרג בלבד כדעת רבי' הגדול וכ"כ רבינו חננאל ז"ל אבל בעל הלכות פסקה לדאביי בהלכות יבום וחליצה ויכולנו לומר כן ושנעמיד פלוגתא דרבינא ורב שרביא בנהרג אלא דלא נחתי אינהו לא למימר כאביי ולא למפלג עליה ונקיט להו מת סתם ולא מפרשו לא פיהק ומת ולא נהרג ואנן מוקמינן לה כאביי דנהרג נמי כמת בתוך שלשים הוא אלא שבעל הלכות כתבה בענין אחר שהוא גורם בהא בהא איתמר מת ביום שלשים וחלק בין יום שלשים בין בתוך שלשים ויש שבוש בהלכותיו בזה אבל דברי הכל פיהק ומת היינו כל שלא נפל מן הגג ולא אכלו ארי:

ועוד וכן נראה לי בטומטום שנקרע כו' עד כד מקלע שמיני שלו בחול: אמר הכותב אבל לרבינו הגדול ז"ל אין לו בזה בית מיחוש אלא הלכה כרב שיזבי דליכא דפליג עליה הלכך נימול לאחד ואין חוששין לשמיני וזו מתשובות הרב ז"ל: