מלחמת השם על שבת נג:

כתוב בספר המאור ה"ג אמר רב יוסף מנא אמינא לה וכו' עד וכן נמצא ברוב הספרים: אמר הכותב אבל הגי' הישנה בספרים אמר רבה והרי רבינו הגדול ורבינו חננאל ז"ל גורסין כך וכך פירושה מאן תנא קמא דר"א הקפר ר"ש בן אלעזר היא והכי נמי תניא בתוספתא ובא רבה ודקדק מדקאמר רבי אלעזר הקפר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו על השבת מכלל דלת"ק דהוא ר"ש בן אלעזר דקאמר נמי כוותיה לא נחלקו שצריך להטיף ממנו דם ברית ופליג בעל מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול דברי הכל אין מחללין דתרוייהו חדא מלתא קא אמרי וחד דינא נקטי צריך להטיף ממנו דם ברית והיינו בחול ואין חילול שבת בכלל ובודאי לרבי אלעזר הקפר דקאמר לא נחלקו אדרבי שמעון ברבי אלעזר קאי כדתני לה עליה ולדידיה קאמר ליה פשיטא דלדברי הכל אין מחללין דאי ס"ד לת"ק דהוא ר"ש בן אלעזר מחללין אמר ת"ק אפי' בשבת ואמר ליה איהו צריך בחול אלא אי נמי ר"א הקפר מאי לא נחלקו לרבנן קמאי דתנו רישא דבריי' קאמר להו מכל מקום כיון דרבי אלעזר הקפר ור"ש בן אלעזר תרוייהו אמרי להו לא נחלקו שצריך להטיף בחול ולא בשבת קאמרי וש"מ כרבה דאמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא ואי ר"א הקפר אדר' שמעון קאי שמעינן דקאמר לא נחלקו בחול שצריך להטיף ממנו דם ברית אבל לא בשבת וא"ל איהו מה שאתה אומר שלא נחלקו בחול שצריך להטיף מודינא לך אבל בשבת פליגנא עלך דלבית שמאי מחללין עליו ונמצא שלדברי הכל לב"ה אין מחללין ורבה אמר כדברי הכל ואקשינן א"כ ר"א טעמיה דבית שמאי אתא לאשמעינן ומפרקינן ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה שאתה אומר כלומר בגר שנתגייר כשהוא מהול אלא בשבת נתלקו בנולד כשהוא מהול וזה פי' נכון ולענין פיסקא ליכא ספיקא דכיון דרבה יכול למימר אנא דאמרי כדברי הכל ורב יוסף על כרחיה פליג אדר' אלעזר הקפר דרבה עדיפא ועוד דרב נחמן נמי סבר כוותיה ורב אדא בר אהבה נמי דאמר תיתי לי דעברי אדרב הכי ס"ל דלא מחללי שבתא משום דחיישי' לדרב מיהו בחול ודאי כשמואל עביד אלא שנתחרט בעצמו מפני שלא חשש לדברי רב שלא לחלל שבת וכל זה מסייע למעבד כרבה ועוד דספיקא לחומרא והא דגרסינן בפ' הערל ור"ע האי תושב ושכיר בפסח למה ליה ואוקימנא לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד מהול ור"א פליג משום דגר שמל ולא טבל גר מעליא הוא ונולד כשהוא מהול אין צריך להטיף ומדקא רבי ליה מקרא אלמא ערלה כבושה דאורייתא היא ההיא לישנא דגמרא בעלמא היא דקא תפיס תרי משום חד אבל קרא לגר שמל ולא טבל איצטריך דתושב ושכיר תרוייהו מחד ריבוא איתרבי כדמתרצי' לה התם מעיקרא לאיתויי ערבי מהול וגבעוני מהול ועוד דלא קי"ל כר"ע דמרבי ליה לערל כטמא אלא תושב ושכיר לגזירה שוה נולד כשהוא מהול אי ערלה כבושה היא לא צריכה קרא אי לאו ערלה היא א"צ להטיף כלום גר שמל ולא טבל לדידן מאבות גמרינן והאי דלא שנינן הכי לר"א משום דשמעינן ליה דסבר הכי והוצרכתי לכתוב זה להוציא מדברי מקצת ראשונים שפסקו כרב מדרב אדא דאיתרע ביה וכבר פירשתי שאינו אלא סיוע לדברי רבה לחוש בשבת כמו שפסק הגאון ז"ל גם טעמו של רבי' ז"ל במה שאמר אמת הוא דכל רבה ורב יוסף הלכתא כוותיה דרבה בר משדה ענין ומחצה ובכמה מקומות פסקו רבינו הגדול ורבינו חננאל הלכתא כרבה מפני זה הטעם ומה שאמר בעל המאור ז"ל שלא נאמר כן אלא במה שנחלקו בבבא בתרא בלבד אינו רחוק בעיני ג"כ מצאנו בשם רב צמח בר פלטוי ראש ישיבה ז"ל אבל לא לענין כוונת בעל המאור אלא הוצרכנו לומר כן לפי שלא חלק רבה על רב יוסף במחצה אלא אביי תלמידו הוא שחלק עליו ומיהו כל היכא דלא איפסיק הלכתא כרבה קי"ל ומנא תימרא מדקאמרינן בהדיא בפרק מי שאחזו גבי ההוא דאמר ליה לאריסיה כ"ע דלו תלת דלוותא ואכלי רבעא את דלי ארבע ואכול תלתא ולבסוף אתא מיטרא ואיפליגו בה רבה ורב יוסף ואתינן לאוקומה בפלוגתא דרבנן ורשב"ג דצידן ואקשינן ותסברא והא קי"ל הלכתא כוותיה דרבה ובהא אין הלכה כרשב"ג אלמא בכל רבה ורב יוסף קי"ל כרבה דלא מצית למימר בההיא כלום משום דא"כ הוה ליה למימר הא קי"ל בהא הלכתא כרבה ולית הלכתא כרשב"ג ועוד מאן פסקה דפשיטא ליה אי לאו משום דקי"ל בעלמא כוותיה וזו ראיה גמורה לדברי רבינו ואע"פ שיש הלכה כרב יוסף כגון פרוטה דשומר אבדה אין זה פוגם עלינו כללנו לפי שאין מכל הכללות האמורות בתלמוד אחד שאין בה חוץ:

ומה שכתב ואנו תמהים מאחר דקי"ל כבית הלל אליבא דר"ש בן אלעזר על מה פסקו הגאונים בגיורא דאתמהיל בארמיותיה שצריך להטיף ממנו דם ברית אומר אני לפי שאין לנו ראיה שהלכה כר"ש בן אלעזר דאמר לא נחלקו ולא נפסקה הלכה כר"ש בן אלעזר סתם כיון דעל הטפת דם הנולד כשהוא מהול נאמרה אין לנו ראיה לדבר אחר ומצינו כיוצא בה בגמ' דפרק הקומץ רבה הלכה כר' שמעון בן אלעזר מאי לאו אפתוחות לא ארויחי ועוד בפסחים לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' אלעזר איש ברתותא מאי לאו לאכול לא לבער ובמסכת ע"ז הלכה כרשב"ג הואיל ותנן סתמא כוותיה והלכה כמותו דלא חיישינן לסיתומא ואין הלכה כמותו דחייש לזיופא אלא כר' אליעזר ובמסכת תענית א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי אסברא לך כי אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי בדלא להתענאה הלכך דר' אלעזר הקפר עדיפא דסבר צריך להטיף ופליג בה בגר לב"ה והכי נמי אשכחן לה לדרבי אלעזר הקפר בבראשית רבה דתני בה לא נחלקו על זה ועל זה שצריך להטיף ממנו דם ברית וסוגיין בעלמא הכי דגרסינן בפרק הערל משוך ונולד כשהוא מהול וגר שנתגייר כשהוא מהול וקטן שעבר זמנו ושאר כל הנימולין לאתויי מי שיש לו שתי ערלות אין נימולין אלא ביום רבי אלעזר בר' שמעון אומר בזמנן אין נימולין אלא ביום שלא בזמנן נימולים בין ביום בין בלילה אלמא צריך להטיף ממנו דם ברית ומסתייע נמי מדקי"ל כר' יוסי דאמר לעולם אינו גר עד שימול ויטבול ותניא נמי מי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ודיו בכך ר' יוסי אומר אין מטבילין משום דחיישינן דילמא ערבי מהול וגבעוני מהול הוא וכן פירש"י ז"ל ואע"פ שדחק בעל המאור שמא נולד כשהוא מהול הוא ולא נימול רחוק הוא לחוש למיעוטא דמיעוטא והוא עצמו אינו אלא חשש ערלה כבושה שאם אין בו ערלה הרי זה כנתגייר כשהוא מהול ואפי' לדבריו יש ללמוד ממנה שצריך להטיף דם ברית מן המתגייר כשהוא מהול שכיון שאמר ר' יוסי שאינו גר ליכנס תחת כנפי השכינה אלא במילה וטבילה ולא גמרינן מאמהות אף זה אם אין מטיפין ממנו דם ברית במה יכנס תחת כנפי השכינה הרי בטבילה בלבד אינו גר ומילה ראשונה אינה כלום שלא נעשית כהלכתה ואע"פ שמל ערל הוא כדאי' בהדיא בפרק הערל ולפי דעתי מברכין הם עליה שלא משום ספק ערלה הוצרכה אלא דם הברית הוא ועל כך תיקנו במילת הגרים למול ולהטיף מפני המתגיירים כשהם נימולים וכבר ראיתי דברי ה"ר אברהם ז"ל שאמר לא נחלקו אלא כשנתגייר וידוע שהוא מהול מיד ישראל לשום מורנא והלכה כר' שמעון בן אלעזר דלא בעי מילה לשמה אבל במהול מיד נכרי זהו שאמרו הגאונים צריך להטיף ממנו דם ברית דמילה בנכרי פסולה ואין זו הסברא נכונה בעיני שהמילה כשהוא נכרי בין מיד נכרי בין מיד ישראל פסולה היא ואינה כלום ואע"פ שמל ערל הוא ואין טעמו של רבי שמעון בן אלעזר משום דלא בעינן מילה לשמה אלא משום שכיון שאין לו ערלה לזה נכנס לברית כאשה ורבנן סברי אין דנין אפשר משאי אפשר שזה יכול להטיף ממנו דם ברית ואינו גר עד שימול ויטבול: