מלחמת השם על שבת מח

ועוד תנן התם האבן שעל פי החבית כו' הילכך לית לן ראיה בההיא דאמר רב לא שאנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור דלית הלכתא כרב אסי אמר ר' יוחנן כמו שכתב הרי"ף ז"ל בפרק נוטל: אמר הכותב אלו דברי הבאי שעל כרחנו כיון דרב ורב אסי אמר רבי יוחנן בחד לישנא איתמר ודאי בחד גוונא נינהו ומניח סתם קאמרי תרוייהו דהיינו מניחה על מנת לכסות לשעתו ורב אמי ורב אסי נמי חד לישנא אמור ובהדיא פליגי דתרוייהו בחד מניח קאמרי ועוד שמניח על דעת בסיס שהזכיר בעל המאור לא הזכיר בגמ' כלל ואינו ואם אין דעתו לכסוי למה מניחה שם וכי מתיירא הוא מן האבן שלא יאכלוהו עכברים שהוא מניחה על פי החבית כדי שתהא חבית בסיס לה והיינו דקאמר נעשה בסיס לדבר האסור כדקאמרינן בטבלא ונר ולא קאמר עשאה בסיס ועוד אי הכי ליפלוג וליתני בדידה ולומר לא שאנו אלא במניח על דעת כסוי אבל במניח על דעת בסיס אסור מדקא דחיק נפשיה לאוקמה למתני' דוקא בשוכח ש"מ כל מניח אסור ועוד דבר מן דין הלכה כרבי אמי דרבה סבר כוותיה ורב יוסף סבר כרב אסי וקיי"ל בכל דוכתא דלא איפסיקא הלכתא רבה ורב יוסף הלכתא כרבה בר משדה ענין ומחצה ורבה אשכחן דבכולהו נוסחי דהוא רבה בר נחמני בר פלוגתיה דרב יוסף ואילו הוה רבא לא הוו מקדמי ליה בגמרא ומה שהשיב רב אסי מדגרסי' בפ' במה טומנין תנא רבה בר בר חנה קמיה דרב חריות של דקל שגדרן לעצים וכו' ואמר רב אסי עלה ישב ואע"פ שלא קשר ושלא חשב וסייעה רב אשי לדרב אסי ממתני' וקיי"ל כרב אשי דהוא בתרא הקיפנו חבילות חבילות תשובות שאין בהם ממש ותירוצי' שאין בהם ממש שהוא אומר דהנחה עושה הכנה ועושה תורת כלי ואינו כן שפי' תורת כלי צורת כלי כדברי רש"י וכן מפורש בירושלמי והוא שיש עליו תואר כלי וכל כסויי הכלים ששנינו ואפילו בהונחו על בסיסן בחול ואפי' בעומדים על בסיסן בעינן תורת כלי וכן בנגר הזכירו שיהא בראשו קלוסטרא משום תורת כלי כמו שאמרו בערובין הא אין עליו תורת כלי אסור אע"פ שהורגלו לפתוח ולנעול בבית הכנסת של טבריא ודבר ברור הוא שם אלא שאין ההזמנות שוות בכל הדברים דהתם בחריות שגדרן לעצים שעשויות לישיבה פעמים אדם מייחד לישיבה לעולם כמו שאמרו ונמלך עליהם לישיבה כלומר שחזר בו ממחשבתו הראשונה שגדרן לעצים ועכשיו ייחדן להיות עומדין לישיבה לעולם וכיון שהן ראויות להתיחד לישיבה ישב מהני אע"ג שלא חשב ושלא קשר ואפילו להתירן לגמרי בכל הכלים אבל אבן על פי חבית אין אדם עושה אותה כסוי אלא לפי שעה ומש"ה בעיא מעשה רב ולדברי הכל להתירה בטלטול ולעשותה ככסויי הכלים בעינן בה התקנה ותורת כלי אלא הא דפליגי רב אמי ורב אסי ותרוייהו אליבא דר' יוחנן באבן שהניחה על פי חבית דלרב אסי נעשית כסוי חבית ליטלה משם כשרוצה להסתפק מן החבית ולהחזירה במקומה קאמר דקסבר אע"פ שאין תואר כלי עליה כיון שהתחיל ועשה בה מעשה להשתמש בה למחר במלאכה מיוחדת התירו לאותה מלאכה וכן באבנים שפשוף שלהן מתירן שהרי עשה בהן מעשה לצורך אותה ישיבה והותרו לאותו דבר שהתקין עליהן לסדרן למחר לישיבה במקומן שהרי התחיל בתשמיש זה מערב יו"ט בכסוי החבית או בשפשוף הישיבה על מנת להשתמש בו נמי בשבת ועדיין הן מונחין שם והתקנתן עליהם במקומן לאותו תשמיש וכל עיקר אינן ראוין לישיבה זו אלא מחמת שפשוף שעשה להם מבערב וכן הנחה דאבן על פי החבית אבל לטלטולין אחרים לצורך גופן ומקומן אסור ורב אמי סבר אף לאותו דבר שייחדן אסורין עד שיהא בהן תורת כלי הילכך אבן דחבית לעולם אסורה והך פלוגתא לא דמיא לכולהו דבין בחריות בין בנגר וכל כסויי הכלים להתירן לגמרי בהתקנתן פליגי וזו להתיר אותה במלאכה שתקן בה והתחיל בה מערב שבת להשתמש בה למחר ואע"פ שאין עשויין להתייחד לכך ואין עליהם תורת כלי כלל ומיהו דוקא לאותו תשמיש כלומר לסדר האבנים לישיבה בשפשוף והאבן ליטלה ולהחזירה על פי החבית בהנחה כדפרישית וזהו שדימה בגמרא מחלוקת זו דאבן על פי החבית למחלוקת של נדבך אבנים שאין אדם מייחדן לישיבה כדמוכח בפ' כירה דגבי לבנים מתרצינן דאייתור מבנינא דחזיאן למזגא עלייהו וגבי אבנים מתרצינן תירוצא אחרינא אלמא לא חזו למזגא וטעמא דמילתא איידי דיקירי דמייהו לא מייחדי לישיבה אי נמי מפני שישיבתן קשה כדאמרינן בירושלמי אבנים שישבנו עליהם בנערותינו עשו אתנו מלחמה בזקנותינו כ"ש נדבך שעומד לבנין וכך דמו שם ישיבת החריות ליציאת פוקרין ולישיבת תבן שע"ג המטה דברים העשויין לכך וזה מפורש בגמרא שלפיכך חלקו ר' יוסי בן שאול ור' יוחנן בן שאול דמר אמר סואר של קורות היה ומר אמר גשוש של ספינה היה ושניהם דברים שאין אדם מייחדן לישיבה אלא לפי שעה הוא שיושב עליהם ולמדנו מדברי שניהם שכל דבר שאדם מייחד לישיבה לעולם דיו במעשה כל שהו ואילו היתה מחלוקת ר' יוסי דהכא דומה לההיא דההיא רב אסי דחריות של דקל הוה אמרי' בגמ' התם והא דרב אסי דר' יוחנן היא ור' יוסי הוה מסייע ליה לרב אסי דהתם אלא ש"מ כל מין ומין לפי מלאכתו הזמנתו ומה שאמרו בפרק נוטל האי כתונא משלפא היא מקניא שפיר דמי קניא מינה אסור ואמר רבה אם כלי קיואי הוא מותר התם גודא בעלמא שויוה ולא מעשה הוא אי נמי קניא לא עבידא ליחודא לכיתונא דמיא לשמעתיה דרב יוסף וכן עיקר וראיתי בירושלמי בעדותו של רבי חנינא במעשה דרבי בנדבך של אבנים רבי יוחנן אמר עד שיהא עליהן תואר כלי ולגבי חריות של דקל מצינו עוד שם רב אמר חריות שגדרן לשכיבה אינם צריכות קשור לאהלין צריכות קשור רבה בב"ח אמר בין לשכיבה בין לאהלין צריכות קשור א"ר חזקיה לא דמי קשירה דרב באהלין לקשירה דרבה בר בר חנה בכלים קשירה דרב באהלין עד שיקשור את ההוצין קשירה דרבה בב"ח בכלים עד שיהא עליהן תואר כלי אם את אומר עד שיקשור את ההוצין אין מעשה גדול מזה ושאר הסוגיא השנויה שם על הדרך הזה הרי למדנו מן השטה הזאת דלרב דסבר בקשור כתנא קמא צריך מעשה דרבה ולרבה בר בר חנה דסבר כרשב"ג כדאמר איהו בגמ' דילן הלכה כרשב"ג סבר קשור דהוצין להכנה לא בעיא קשור כל דהו לתורת כלי בעי' וגמרא דילן סברא כרשב"ג לא בעי קשור כלל ואפי' לתורת כלי ולית הלכתא כוותיה אלא כרב אסי דאמר ישב ותורת כלי ודאי בעי' כר' יוחנן אלא כיון שישב עליהן כבר תקנן לישיבה ומקומו ניכר הוא ותואר ישיבה עליהן הלכך בישיבה יוצא ידי שתיהן ידי הכנה וידי תורת כלי כך נראה לי ומכלל הדברים נלמוד סיוע לדברינו שהחריות עשויות לשכיבה כמו לעצים כמו שביארנו למעלה: