מלחמת השם על שבת מח.

כתוב בספר המאור כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות והאידנא דסבירא לן כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר הויין להו מכבדות של תמרה דבר שמלאכתו להיתר ואפילו מחמה לצל שרו ואין אנו סומכין על הרב ז"ל וכבר רמזנו בזה במסכת יו"ט כי השוואת הגומות בכבוד הבית פסיק רישיה ולא ימות הוא: אמר הכותב איני מכיר ברמיזותיו ובקריצותיו אבל בכגון זה אמרו צריכה רבה והרי רבינו הגדול ז"ל קבל מן הגאונים שזה שאמרו בפ' המצניע והאידנא דסבירא לן כרבי שמעון שרי אפי' לכתחלה אף על מכבדות וכן כתב ר' שמעון בעל הלכות ראשונות ואף רבינו חננאל הסכים בזה וכיון שקבלה נקבל בסבר פנים יפות מפני שהדעת מורה בכך שאין בכל כבוד הבית השוואת גומות ואף לא ברובם ומה שהשיב מדאמרי' בריש פרק מפנין אמר שמואל מאי אבל לא את האוצר וכו' שלא יגמור את האוצר כולו משום דאתי לאשוויי גומות וכו' ואומר שזו ראיה גדולה ואין לפקפק בה אפילו לפי דעתו יש לפקפק ולומר דאוצר שאני פסיק רישיה ולא ימות הוא משום שהוא עשוי גומות גומות מחמת שקצים ורמשים העשויין לחטט אחר הפירות וזה הטעם לאבוס של קרקע שאין מסלקין אותו לפי שהוא עשוי גומות כולו והוא מתכוין ומשוה אותו ביד כדי שלא יתערבו בהן עפרורית וקוצין במאכל בהמה וכל עצמו אין גורפין אותו אלא לכך אבל אין אנו צריכין לזה במפנין דהתם ה"ק שמא כשיפנה אותו ויגמור את כולו יראה שם גומות וישוה אותן לדעת ובמתכוין לפי שלא ראה אותן עד עכשיו והוא עשוי להשוות קרקע האוצר וכ"ש לפני האורחים דומה למה שאמרו אבל לא את העומרים דילמא אתי לאשוויי גומות וכן אמרו בפרק חבית דתנן ניתנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור והוינן בה פשיטא מהו דתימא לגזור דילמא אתי לאשוויי גומות קמשמע לן והרי זו ראיה גדולה לפי שהוא מקום עשוי גומות והוא צריך למקום שוה שחוששין שמא ישוה אותם לדעת והכי נמי אמרי' במס' עירובין נשים המשחקות באגוזים ובתפוחים אסור דילמא אתי לאשוויי גומות וכי ההיא דאמרינן בשלהי תולין לא לצדוד איניש כובא בארעא וכמו שהורה שם בעל המאור עצמו ז"ל ואף רבינו שלמה פי' כן באוצר דילמא חזי גומות בקרקעיתו ומשוי להו ועל כרחך אתה אומר כן דהתם לאו במכבד עסקינן כלל אלא במפנה קופות ואעפ"כ חששו שמא דרך הפינוי ישוה הגומות וכל שכן לכבוד אורחיו ותלמידיו שיתקן להם מקום שוה ולשון הגמרא בכל מקום שאמרו דילמא אתי לאשוויי גומות היינו גזירה לעשות כן שמא יבא לעשות כן לדעת ולא שהוא משוה ודאי ונוסחא דרבי' חננאל בפרק המצניע דחיישינן משום אשוויי גומות וזו ששנינו שלשה דברים שהיו עושין של בית רבן גמליאל ואין חכמים מודים לו שהיו מכבדין בין המטות כבר נשאל עליה רבינו אלפסי עצמו ז"ל וזה נוסח השאלה והתשובה זו שאמרו ביו"ט אף הוא אמר שלשה דברים להקל מכבדין בין המטות אם כבוד זה הוא שמכבדין את הבית במכבדות והלכה כדברי חכמים שאוסרין אם כן קשיא מהו שנפסק בהל' שבת בענין מכבדות של תמרה שמותר לכבד בהן דקיי"ל הלכה כר"ש ואם ביו"ט אסור בשבת לא כ"ש תשובה זו המשנה שנאמר בה וחכמים אוסרים איכא למימר מאן חכמים ר' יהודה היא וכבר אידחי מימריה דרבי יהודה כדאיתמר והשתא דסבירא לן כר"ש כולהו שריאן ודבר שאין מתכוין מותר ע"כ ולא תימא דחויי מידחי לך דהא כולה ההיא מתני' ר' יהודה היא ור' יהודה איירי עלה ובסיפא נמי קתני וחכמים אוסרין דהיינו אליבא דר' יהודה דוק ותשכח ולפי דעתי שזו ראיה שאין כבוד הבית פסיק רישיה ולא ימות להשואת גומות שאם כן היאך עלה על דעת ר"ג להתיר ולעשות בה מעשה נמי וא"ת זו היא מחלוקתם דר"י סבר דבר שאינו מתכוין הוא ורבנן סברי פסיק רישיה ולא ימות הוא א"כ כבר נסתייעא סברתנו ממעשה דר"ג והדבר רחוק להעמיד מחלוקת חכמים בדבר שאפשר לעמוד עליו ועוד הרחקה יתירה שיהו חכמים מחייבין עליה חטאת ור"ג מתיר לכתחילה אלא מחלוקתם בדבר שאינו מתכוין הוא וחכמים אוסרין כר' יהודה וכן שיטת כל אותה משנה גם מה שהקשה בעל המאור ז"ל אילו היו מכבדות של תמרה דבר שמלאכתו להיתר לר"ש על מה מתמהינן בגמ' אלא מחמה לצל בהא לימא ר' אלעזר אף של תמרה ומנא לן דלא סבירא ליה לר"א כרבי שמעון יש לומר קים להו בגמרא שאילו היה רבי אלעזר סובר כרבי שמעון לא היה בא לחלוק על רב בטלטול המכבדות אלא הוה ליה לאשמועינן שאף הכבוד מותר ועוד שהיה לו לחלוק עליו כשפסק הלכה כרבי יהודה ויאמר רבי אלעזר הלכה כרבי שמעון כדאקשי' בגמ' בכמה דוכתין מכדי כמאן אמרה לשמעתיה כר' פלוני ולימא הלכה כמותו להכי פשיטא להו בגמרא דלא באו כאן שניהם אלא על דין הטלטול ויש לר' שמעון בעל הלכות ז"ל נוסחא אחרת בזה ובלשון הזה כתב רבי אלעזר אמר אף של תמרה סבר לה כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר אלמא לא מתכוין לאשוויי גומות וכניש ברכבא תמרה רכבא דהוצי ואם תשאל והלא בכבוד הבית מזיז הוא עפר שאינו מן המוכן אומר אני שלא התירו אלא במקום סעודה דהוה ליה גרף של רעי דקא מצטערי מהבלא וכן בכיוצא בזה וזו היא ששנינו בין המטות אי נמי התירו טלטול מן הצד שתהא להם דירה נאה לכבוד שבת ומה שכ' למעלה דלא פליגי רבנן עליה דר"א במכבד אלא במרבץ שבוש הוא שהיה להם לחכמים לפרש באיזה מהן אין חייבין אלא משום שבות אי נמי הוה תנא ברייתא המכבד חייב והמרבץ והרודה ר"א מחייב וחכמים אוסרים משום שבות אבל אפי' לרבי יהודה כבוד הבית בנין עראי כלאחר יד הוא ולא חייב בו אלא לר"א שהוא מחמיר בתולדות של בנין כגודלת ופוקסת הא לדברי חכמים אינו אלא בשיש לו גומא בבית וטממה והדק בה עפר יפה ביד וברגל שמלאכתו מתקיימת: