מלחמת השם על שבת ג

ועוד מתני' לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' עד ולפי מה שכתבנו בזה אין מה שכתב הרי"ף ז"ל במקום הזה נכון: אמר הכותב לא כי אלא כיון דלא אוקמוה בגמרא אוקימתא אחריתי על כרחין עליה סמכינן ולא פלגינן אנן אוקימתא דגמרא לאוקמי אוקימתא חדתי מנפשין ורב אחא בר יעקב דבתרא הוה נמי הכי אוקמא ואיהו לית לן למימר דסבר לה כר' יהושע בן לוי ולאפוקי מהלכתא אלא סברא דנפשיה קאמר דמסתברא ליה דגזרינן ואפילו במנחה גדולה ומתני' כפשטה במנחה גדולה קס"ד לאוקמא אלא דהוה קשיא ליה הא איכא שהות טובא והשתא איפריק ואיתוקם דאפילו סמוך למנחה גדולה לסעודה אסור משום גזירה וכדרב אחא ומיהו אם התחילו אין מפסיקין ואפילו סמוך למנחה קטנה דלא קי"ל כר' יהושע בן לוי ומתניתין הכי קתני לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה גדולה ולא לאכול ולא לדון ואם התחילו אין מפסיקין לעולם ואפילו הגיע זמן מנחה קטנה אלא גומר ומתפלל ופשטה נמי הכי הוא ופירוקא דרב אחא בר יעקב לכולי עלמא איתמר וקי"ל כותיה דלא אשכחן מאן דפליג אעיקר פירוקא לומר דסמוך למנחה גדולה שרי ואע"פ שיכולין היו לפרוק פירוק אחר אליבא דמאן דלא סבר לה כרבי יהושע בן לוי כיון דהאי פירוקה אתי אליבא דכ"ע וגמרא לא קם אמסקנא פירוקא אחרינא עליה סמכינן וכוותיה עבדינן דבכל דוכתא סמכי אסוגיא דגמרא וכ"ש הכא דאתמר גבי הלכתא פסיקתא דהאי דינא ולמה תמה כאן בעל המאור כ"כ והוא כתב במסכת פסחים גבי מולייתא דאתמר נימא מסייע ליה הלב קורעו לא קרעו קורעו לאחר בשולו דקס"ד בצלי קאמר ומשום דכבולעו כך פולטו ואסיקנא שאני לב דשיע וכ' בעל החיבור הזה ז"ל שם דאע"ג דהאי שנויא למדחא לדרבא ומסקנא כרבא סמכינן אשנויין ואפי' לקדירה שרינן ליה דכיון דשיע לא בלע כלל ואמר טעמא דהא לא אייתי רבא סיעתא מיניה לשמעתיה אלא אנן הוא דקס"ד לסיועיה ולדחוקי הילכך אשנויין שמכינן וק"ו לזו מעתה ואע"פ שאין אנו מסכימין שם לפירושו מפני שהלב חלול ופתוח להכניס ולהוציא דם מכמה מקומות וכדאתמר בגמ' בכריתות בדם דאתי ליה מעלמא ואם תאמר דשיע נמי מבחוץ ולא בלע א"כ תתיר לב הנתבשל עם הנבילה דבר שאי אפשר לו להשמע אלא בצלי הוא דשיע ולא פליט אלא דרך סמפונות שבו מכל מקום אף אנו נאמר כאן בשמועה זו דסמכינן אשנוייא דגמרא דליכא לדחויי כולה סוגיין וכן נהגו הגאונים בכל מקום וכן פסק כאן ר"ח ז"ל: