מלחמת השם על שבת כ

ועוד לימא כתנאי אין מצילין את המת מפני הדליקה אר"י בן לקיש וכו' ויש לנו תוספת ביאור בפרק כל הכלים: אמר הכותב לא ביאר ולא יבאר ולא יתבאר לעולם אלא כדברי רבינו הגדול ז"ל אבל הפי' שאמר דר' יהודה בן לקיש אפי' בטלטול גמור שרי לדברי ר"ש יפה אמר וכל זה אינו פוגם עלינו בדברי רבינו אלפסי ז"ל כלום דמסקנא כרב היא דאמר טלטול מן הצד שמיה טלטול דהא מ"מ מימר קאמרינן דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול אלמא כרב ס"ל ומוקמינן לה כדברי הכל ומהדרינן לדחויי לשמואל מכולהו תנאי ועוד שהיו יכולין לומר דכ"ע טלטול מן הצד לא שמיה טלטול והכא בהא קמיפלגי דר"י בן לקיש סבר מצילין להדיא דמתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי ורבנן סברי לא חיישינן אי נמי דאדרבה אי שרית ליה אתי לכבויי כדאמרינן לקמן לענין ממון הילכך אין מצילין להדיא אבל אם אפשר להציל מן הצד אין כאן לא איסור ולא היתר וא"ת מדקתני אין מצילין משמע כלל כלל לא ואפי' מן הצד אין זה כלום שהרי ע"כ היכא דאיכא ככר או תינוק מותר אבל אין מצילין בלא דבר אחר קאמר הכי נמי אין מצילין בטלטול גמור קאמר להוציא מדברי ר"י בן לקיש הא בדאפשר מן הצד דאפילו בשאר דברים מותר אין צריך לומר בהצלה דמת וכשם שאמר ר' יהודה בן לקיש בטלטול גמור שאילו היתר טלטול מן הצד שרי בש"ד ולא ראוי לשנותו כאן וכיון דמהדרינן בגמרא בה דכולי עלמא אית להו דרב ש"מ הילכתא כוותיה וכיוצא בזו לקמן בפרק המוציא דכ"ע מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ולא אמרו כן אלא משום דסבירא ליה הכי והלכתא הכי וזהו שקול הדעת שאמרו במסכת סנהדרין דסוגין כחד מינייהו וכן מנהג הגאונים ז"ל וגדולה מזו אמרו בההיא דאמר שמואל האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא עלייהו אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ור"נ אמר אפי' תרתי קתאתא ודחאוה לדינא מסוגיא דאיתמר עלה לא דכ"ע לית להו דשמואל כדאיתא בנזיקין בשבועות הדיינים ובהשוכר את האומנין ותמה על עצמך שהרי בגמרא לא מצאו להן תנאין לרב ושמואל אלא לריב"ל ות"ק שלו ורב דאמר כת"ק וריב"ל למסקנא דגמרא ורב אסי משמיה דרבי יוחנן מוקמי' לה במילי אוחרי מעתה דברי שמואל אין להם על מה שיסמוכו ונראין הן בפי' בגמרא ואם כדברי רבינו ז"ל שהם מטים שלא התיר רבי יהודה בן לקיש אלא מן הצד דאפילו בדליקה שנויי משנינן ביה כל שכן שהדבר מפורש דטלטול מן הצד הוי טלטול ואין צריך לראיה דקי"ל כל רב ושמואל הלכה כרב באיסורי והקושיא שהקשה וההפרש שהפריש רבינו הגדול ז"ל נאה הוא דורש ונאה הוא מקיים שעל כרחינו רב לא חלק על כמה סתמות השנויות על ענין זה דתנן בפרק במה טומנין גבי גיזי צמר כיצד הוא עושה נוטל את הכיסוי והן נופלות חבית מטה על צדה והיא נופלת היתה על הכר נוטל את הכר והן נופלות ואמרינן נמי בפרק כל כתבי נר שע"ג הטבלא מנער את הטבלא והיא נופלת ורב דאמר כת"ק דרבי יהודה בן לקיש לא מוכחא מילתא כדפרישית וא"ת סבר לה כת"ק דר' אלעזר בן תדאי לא תטעי בהא דאע"ג דאמרי' בריש פרק כל הכלים עליה דרב נחמן דאמר הלכה כרבי אלעזר בן תדאי למימרא דסבר רב נחמן טלטול מן הצד לא שמיה טלטול לאו למימרא דסבר תנא קמא דידיה שמיה טלטול שאם כן לא היה מתיר בזמן שמקצתם מגולה דהא איכא נמי טלטול מן הצד כעין מימריה דרב נחמן אלא תרוייהו לא שמיה טלטול סבירא להו ולפום הכי איתותב מינה רב נחמן והדר ביה ואכתי תקשי רב דאמר כמאן ועוד אמאי לא אקשו עליה מכל הני מתני' וליפרוק אמר לך רב אנא דאמרי כר' פלוני ועוד דאי הכי קשיא דרב אדרב דגרסינן בפרק תולין אמרי בי רב חנינא הקש שעל גבי המטה לא ונענענו בידו אבל מנענעו בגופו ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענע בידו ש"מ טלטול מן הצד לא שמיה טלטול שמע מינה ובי רב תלמידי דרב הוו וכרב סבירא להו וכי ההיא דאמרי' לקמן לאו משום דרב אסי תלמידיה דרב הוה ורב כרבי יהודה סבירא ליה ודכוותה נמי בפרק הגוזל והא רב הונאי תלמידיה דרב הוה ואמר לי' לההוא גברא זיל שרי עבוטיך וכל שכן אמרי בי רב וקשיא דרב אדרב אלא ש"מ דשאני טלטול לתשמיש הצריך נענוע הקש וכיוצא בו כדברי רבינו הגדול ז"ל מאי טעמא האי בהיתרא טרח והאי בהיתרא טרח ומה שאמר בעל המאור ז"ל שהכל נקרא טלטול מן הצד מי אינו יודע כן הלא גם כל המוקצה נקרא מוקצה ויש מוקצה מחמת מיאוס ויש מוקצה מחמת איסור ויש מוקצה מחמת חסרון כיס ויש מוקצה מחמת שהוא מקצהו מדעתו ויש שאין דעתו עליו כלל כגון גרוגרות וצמוקים ויש שאינו מוקצה כל כך ויש מוקצה מחמת מצוה ומהן יש מותר ויש אסור אף אתה אל תתמה בזה שאע"פ שהכל נקרא טלטול מן הצד יש אסור ויש מותר ודבר זה לא ניתן ליכתב וחכמי הצרפתים גם כן פירשו כדברי רבינו ז"ל ומעתה אין צריך לפנים: