מלחמת השם על שבת כד.

כתוב בספר המאור ואע"ג שדחה הרי"ף ז"ל הא דאמר שמואל הלכה כחנניא לדידן לא מדחיא וכדפרישנא: אמר הכותב זהו הפי' היה טוב אילו לא חלק על הגמרא שאמר בפי' כתנאי אם יוצא גמל בחטם דתניא אין חיה יוצאה בסוגר וכו' מר דהוא ת"ק סבר כיון דסגי ליה במיתנא משוי הוא ומר דהוא חנניא סבר כל נטירותא יתירתא לא אמרי' משוי הוא אלמא לחנניא גמל יוצא בחטם שאם היה חלוק בין גמל בחטם לשל חנניא מאי תנאי היא לכ"ע אין גמל יוצא בחטם וכדשמואל דמחליפין לפני ר' אלא ודאי לדעת חנניא גמל יוצא בחטם ולא אמרי' בשום נטירותא יתירתא משוי הוא הילכך ליתא וכן משמען של דברים דכיון דאשכחן ליה לשמואל דאמר בפרה שיוצאה ברצועה אין לסמוך עליו במה שאמר הלכה כחנניה ואין לדחות ולהפריש ביניהם ויותר נכון להשוותם ולומר דאזיל לטעמיה תדע דהא קאמרינן אליבא דרב במוליכה מעיר לעיר ובדמיה יקרין ובמורדת אלמא רצועה לפרה אורחא ולא אורחא היא וכן פרתו של ר' אלעזר בן עזריה שהיתה יוצאה בו ברגילות תדיר מפני שמקצתם דרך יציאתן בכך הורגלו בה ולא דמיא לגמל בחטם אלא דכל נטירותא יתירתא הוי משוי אבל מצא חנניא חן בעיניו לפסוק הלכה כמותו בכל מקום והקושיא שהקשה דשמואל אדשמואל והפירוש שנתקע בה ראשו כוותי' דשמואל למעוטי גמל בחטם אתא אינן דברים נכונים ורצונו לומר דבגמל בחטם היתה שאלה לפני רבי ובו השיבן ר' ישמעאל בר' יוסי דאילו נאקה באפסר פשיטא לן בגמרא דמשוי הוא ואינו כן שהרי ר' קבל דבריו של ר' ישמעאל בר' יוסי ונפשטה לו מעדותו שאלתן שמחליפין והוא עצמו יודע היה דברי אביו שקבלם מפיו והיאך ידחו בגמרא להתיר מה שהתנאים שונין ופושטין לאיסור ועוד לדבריו כי דחינן בגמרא מיהת דר' יוסי למעוטי נאקה באפסר כלומר דגמל באפסר דקאמר רבי יוסי למעוטי נאקה באפסר נקיט ליה לר"י גופיה ל"ל למעוטי אלא בגמרא הכי קא דחי' דשאלה דמחליפין ופשטה דרבי ישמעאל בנאקה באפסר היתה ואע"ג דאמרינן מעיקרא דלדידן השתא לא מספקא לן אלא בגמל בחטם ומ"מ אנו עוד צריכין לפרש וכן הדברים מוכיחין בודאי דמחליפין לפני רבי בכל השנויין במשנתינו שאלו כלפי ששנינו גמל בשמירה פחותה דאפסר ושנינו ג' אחרים בשמירה מעולה של ברזל לפיכך נסתפק לפני רבי אם החליף ונתן על הגמל שמירה מעולה כגון חטם וה"ה לפרומבי' ושיר מהו ואם החליף ונתן בג' האחרים שמירה פחותה דגמל מהו כך היתה שאלתו בכולן ובגמ' הוא שאמרו דנאקה באפסר אין צריכה שאלה דודאי אסור שאינה נשמרת באפסר אפי' לפי שעה לפי שעסקיה רעים ואינה בת תרבות ופשט ר' ישמעאל בר"י מדברי אביו באותן הנשמרים בשמירה מעולה ששמרו בפחותה הסוס להיתר ונאקה לאיסור אבל גמל בחטם דהוא של שמירה פחותה ששמרו במעולה מספקא לן בגמרא מיניה אי למעוטי נמי דאיפכא קאמר ר' יוסי לומר אין לך היתר בחליפין אלא של שמירה מעולה בפחותה כגון סוס אבל גמל בשל סוס יוצא ולא בחליפין דשמירה יתירתא או למעוטי דכוותיה בלחוד ולא איירי בנשמרים בפחותה שעשה להם שמירה יתירתא דפשיטא ליה דמותר ולובדקים פשטו במתניתא להיתר ואפשר דהיינו חמור דר"י דאפי' חמרא לובא קאמר וכך שנויה בתוספתא ר' ישמעאל בר' יוסי אומר הסוס והפרדה והלובדקים והגמל נמשכין באפסר זו היא דרך סוגיא בחמור ומ"מ לא דחו בגמרא מעולם מה שהעלו רבי ור' ישמעאל בר"י כדברי ר"י והקושיא שמקשים דשמואל אדשמואל מעתה שאלתם של נערים אבל היודע דרך שיטת התלמוד לא יקשה בעיניו דמעיקרא קס"ד דאביי ודשמואל למעוטי גמל בחטם נמי אתי ואמר תסתיים ולא הוה מסיק אדעתיה למימר דלמא למעוטי נאקה באפסר בלחוד אתא ולדידיה ודאי דרב הונא בר חייא ליתא דאינהו לדחויי קא אתו וסמוך אדרב יהודה טפי משום דהוה שכיח קמיה ודייק שמעתא מפומיה בכולי תנויין ואנן בתר הכי בעינן בגמ' מאי הוי עלה משום דלא סמכינן אתסתיים דאביי ואיגלי לן דשמואל הוא דשרי הלכך אזל ליה תסתיים דאביי ולהכי אמרי' בריש שמעתין דשמואל לאו למעוטי גמל בחטם אלא נאקה באפסר ואמסקנא דשמעתא דבתר אביי איתמר ההוא טעמא ואע"ג דאמרי' תסתיים לא סמכי רבנן דגמרא עליה דהא בתר הכי בעי מאי הוי עלה ויש הרבה בתלמוד כיוצא בזו ואחת מהן בפרק המניח את הכד תסתיים דר' אלעזר הוא דאמר חייב ואמרינן תסתיים והדר בשלהי שמעתתא אסקי' דר' אלעזר הוא דאמר פטור ועוד אחר בפ' יש נוחלין תסתיים דר' יוחנן אמר תלמיד תסתיים והדר מסקנא דר"י אמר כן ועוד מצינו שם באותו פ' מסקנא בתר מסקנא דאמרי' ש"מ אפי' בבריא אמר ומסקינן ש"מ והדר אמרי' א"ל רב פפא לאביי משום דקא מפיק ליה בלשון ירתון והסכימו רבינו האי גאון ורבינו יצחק אלפסי עמודי התורה אשר העולם נכון עליהם שמע מינה כמסקנא קמא ובעיין לא איפשיטא ויש לי פירוש נכון לדבריהם עוד מצינו בפ' לולב וערבה דאמרי' בריש שמעתא אינהו דידעי בקביעא דירחא לידחו ומהדרינן אין הכי נמי דתני חדא וכו' אלא לאו שמע מינה כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים ש"מ ובשלהי שמעתא הדרינן מההיא סברא ואמרי' כיון דאנן לא דחו אינהו נמי לא דחו ועוד במס' חולין פ"ד תיובתא דרב אדא תיובתא מאי הוי עלה כדאמרן ודלמא שאני התם אף אני אביא תסתיים זה שמועתנו שהוא מסקנא בתרא דשמעתא: