מלחמת השם על סנהדרין ז:

עוד כתב והוי יודע דלא פליג ר' יוסי דמתני' דס"ל כמשנה ראשונה על כל הקרובין השנויין במשנתנו וכו' אלא פליג אגיסו ובעל אמו ובעל אחות אמו וחורגו ועל כל קרובי אחוה המנויין במשנתינו בזמן שקורבתם מן האם ולא מן האב וגם זה אינו נכון בעיני לפי שאף בעל אחותו וכל קרובי אישות אין ראויין ליורשו אלא אשתו הוא יורש ומידה הוא זוכה ואינו נקרא יורש לקרוביה שאלו מתה או נתגרשה אינו יורש כלום שאף בקרובי עצמו כגון בן דודו אינו נקרא ראוי ליורשו מפני שאביו יורשו ואם מת אביו לאחר שזכה בירושה זו בנו יורשו שזה את אביו הוא יורש ולא את דודו אלא לפיכך נקרא ראוי ליורשו מפני שאם מת אביו ואח"כ מת דודו ירושה באה לו מידו לידו שהנחלה ממשמשת משא"כ בכל קרובי אישות תדע דקאמר ר' יוסי דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו משמע שהוא מחזר על קרובי עצמו מן האב והכי קתני דודו ובן דודו ראשון בשני ושני בשני מן האב וכל הקרובים בקורבה כזו והוא שיהו ראוי לירש דאלו כל שאינן ראוים ליורשו אינן פסולים שא"כ אין אדם בישראל כשר וכל הקרוב לו באותה שעה להוציא אשה שגרשה אי נמי תנא קמא תני לה והפסק שאמר דבכל הני נקיטין לחומרא ודאי אינו דסוגיא ודאי כר' יוסי דברייתא ולא כר' יוסי דמתני' דהא רב חסדא הכשיר באחי האח שהם חורגי אמו ולא הכשיר בבני אמו ועוד אקשינן עלה והא קתני אלא בנו היינו אחין ולא אמר דר' יוסי דמתני' מכשר בהו וסבירא לן כוותיה אלא אמר דאחים מן האם קתני ולא אחי האח ואלו קתני אחי האח הוה פסיל בהו דקאמרי והא ר' ירמיה לא סבירא לי וכן לישני דפומבדיתאי וסוראי באשת חורגו דלא כר' יוסי דמתני' ומסקנא דאשתו ארוסה דלא כר' יוסי היא דתני בירושלמי וכ"ש לפי מה שכתבנו אנו דכולה סוגיא דלא כר' יוסי דבמתני' דרב נחמן דאמר אחי חמותי לא יעיד לי ובן אחי חמותי ורב אסי בי עולא דאיבעיא להו אחי חמיו ובנו לא סבירא להו כר' יוסי דמתני' וא"צ לומר בן אחות חמותו ובן אחות חמיו שאין ביניהן ירושה לעולם ועוד אבי חתן ואבי כלה לרב חסדא אמאי איצטריכא ליה ומשום דלא דמו אהדדי אפי' אידבקו בקירא נמי לר' יוסי כשרין הן:

ועוד עד שיאמר בפנינו הודה לו כו' עד ואע"ג דאמרי' לקמן הודאה אחר הודאה מצטרפין כו': אמר הכותב והא ההיא אוקימתא דאוקימנא דאמר ליה לכל חד וחד במנה דאודאי קמך אודאי קמי פלניא אדחיא לה דהיינו הודאה אחרי הלואה ועוד דמעיקרא לאו משום האי טעמא מוקמינן לה בהכי אלא משום טעמא דאקשו עלה בגמ' מ"ש הלואה אחר הלואה ומ"ש הודאה אחר הודאה במנה דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי כלומר ולא מצטרפי לרבנן ולר' יהושע בן קרחה כולה ומצטרפי כדאסיקנא נמי וכן הלואה אחר הודאה מצטרפי כמאן כר' יהושע בן קרחה והכא ליכא למימר הכי ואע"ג דליכא אלא עד א' בהודאה מצטרפי אלמא הודאה בפניו הודאה היא אבל בעלי סברא זו צריכין להעמידה בשאמר כל אחד אחר היה עמי בשעת הודאה והלך לו למדינת הים אלא שאין לדבריהם על מה שיסמוכו שמה שדקדק בעל המאור ז"ל ממה שאמרו בפ' חזקת הבתים הודאה בפני שנים קיום שטרות בג' דכי היכי דקיום שטרות ליתיה בפחות מג' אף הודאה ליכא בפחות משנים אדרבה אי דייקינן הכי איפכא משמע דהא הודאה לאו לקיום שטרות אסמכוה בגמ' אלא לקנין וה"ג בגמ' התם הודאה בפני שנים וקנין בפני שנים ויש ראיה גמורה בפ' הזהב מסוגיא דמטבע נעשה חליפין דקנין סודר בפני עד א' קנין הוא ואפי' בלא עד כלל וכמו שכתב רבינו הגדול ז"ל במס' קדושין וש"מ שאין אומרים בזה זו דומה לזו אלא הודאה בפני א' הודאה היא: ומצאתי בירושלמי אמתני' דתנן הוא אמר לי איש פלוני אמר לי וכו' ר' יוסי בשם ר' יוחנן אם היה מתכוין למסור לו עדות עדותו קיימת פי' אהוא אמר לי קאי שאם מתכוין למסור לו עדות כגון שאמר לו אתה עדי ולא אמר כן להשביע את עצמו עדותו קיימת אע"פ שהוא א' ושלא בפניו של מלוה וכ"ש בפניו וש"מ שהודאה בפני עד א' הודאה היא ומה שהביא ראיה ממשנתנו אדרבה קשיא עליה דאי הכי ליפלוג וליתני פטורא באומר בפני הודה לו ותו לדידי נמי מי ניחא מתני' הא קתני איש פלוני אמר לי ולא קתני אומר לנו אפי' בהוא אמר לי נמי כיון שמעצמו הוא אפי' לשנים נמי לא אמר כלום ולא קתני לנו אלא מאי אית לך למימר לאו דוקא ואפשר דרבותא היא שאפי' א' אומר בפני הלוהו וא' אומר הוא אומר לי איש פלוני אמר לי דמשמע דקושטא מלתא אפ"ה לא אמר כלום: