מלחמת השם על סנהדרין י

כתוב בספר המאור דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ורמינהו דן את הדין וכו' עד ותימה הוא וכו': אמר הכותב זו אינה קושיא שהמומחה השנוי במשנה זו לענין בכורות הוא מומחה גמור דגמיר וסביר ונקיט רשותא דכל דלא נקיט רשותא להתיר בכורות הדיוט הוא כדאמרי' בהדיא בפ' יוה"כ דבר זה הניחו לו לבית נשיא להתגדר בו ומש"ה קתני מי שאינו מומחה שלא נטל רשות וראה את הבכור ונשחט על פיו ה"ז יקבר ומשלם מביתו מאי טעמא פושע הוא מזיק הוא דלא הוה ליה למיחזי בלא רשותא ועלה קתני שאם דן את הדין וטעה משלם כיון דלא נקיט רשותא ואם היה מומחה לב"ד כלומר אין גדול הימנו בחכמה ובמנין פטור מלשלם אע"ג דלא נקיט רשותא אבל אי נקיט רשותא אע"ג שיש גדול הימנו פטור כדאמר רב נחמן גופיה בפירקא קמא וזהו הנכון לענין פי' השמועה וכן פר"ח ז"ל אבל לא לענין הלכה דהא סוגיין בפ"ק דמתני' בשאינו מומחה מרומיא דרמיא ליה ר' אבא לר' אבהו ועוד דקי"ל כפירוקי דרב חסדא דהוא מסקנא דשמעתא כדאמר רבינו ז"ל ועוד דהא רבינא דהוא בתרא אסקיה לתירוציה דרב חסדא ומתרץ ליה אלמא הלכתא כוותיה ומה שכתב שזה דבר ברור הוא דכיון דסבירא לן השתא כר"מ ליתא לההיא אוקימתא דרב חסדא ואייתי ראיה מדקאמרינן בבכורות לימא תנן סתמא כר"מ ודחינן לה בשנשא ונתן ביד איני יודע מה הוסיף על דברי רבינו הגדול ז"ל וכבוד הגאון יהא מונח במקומו שעדיין דברי רבינו הגדול ז"ל יותר נכונים דרב חסדא לאו לדחויה מדר"מ אמרה דהא לדידיה אכתי כר"מ מתוקמא דהא רב חסדא גופיה אמר דכיון דאמר ליה פטור אתה משלם מביתו ואילו לרבנן ודאי פטור דהא גרמא היא ולא עדיף ממוחל שטרא דפטור ואע"ג דרבינא אסקיה בשהיה לו משכון לאו לאיפלוגי עליה בסברא חדתא אלא לפרוקה לדרב חסדא אתא ושמעינן מינה דלאו לאפוקה למתני' מדר"מ הוא דמתרצי הכי אלא בסברא דקושטא הוא דמוקמי לה הכי תדע דהא לא מתרצינן לה בשמעתין כדר' אלעא אמר רב ואילו הוו פירוקיה דרב חסדא ור' אלעא אמר רב אזלי בחד טעמא בודאי הוי אמרי' בגמ' הכא וכן אמר ר' אלעא אמר רב בשנשא ונתן ביד והכי אורחא דתלמודא בכל דוכתא מדלא אמר הכי ש"מ דתרי סברי נינהו רב חסדא מתרץ מה שעשה עשוי ומר מתרץ ומשלם מביתו בלחוד ואפי' בדר' אלעא גופיה איכא לפרושי דלאו דחייתא אלא מעיקרא הוא דאמרי' נימא תנן סתמא כר"מ דאי רבנן אפי' בניזקין לא דיינינן דינא דגרמי כ"ש בדייני אלא ע"כ ר"מ היא דאי לא מתני' אמאן תרמייה ואתא ר' אלעא ופריק דמתני' בשנשא ונתן ביד היא אבל לא נשא ונתן ביד פטור דלא דיינינן בהאי דינא דגרמי וכיון דהכי הוא ממילא מדחיה מדר"מ ואילו אמר רב חסדא בשלא נטל ונתן ביד מה שעשה עשוי ופטור מלשלם הוה אפשר להו למימר דלא ס"ל כר"מ אלא השתא כיון דמחזירין לא מפקא מדר"מ כלל אלא דלא ס"ל לדרב חסדא לחיובי דין בגרמא בעלמא ולא בעו נמי למפטריה ואפסודיה לבעל דיניה ומש"ה אמר מחזירין כדקא פירש רבינו ז"ל וכיון דמדינא מחזירין ולא קם דינא אע"פ שאין הדבר מצוי שיחזור לבעליו פטור ולא מחייב משום דינא דגרמי מדקאמרי' בגמ' בטועה בדבר משנה גבי פרה דר' טרפון ופירושא דמלתא משום דכל היכא דקם דינא הוא דמיקרי דינא דגרמי דברי היזקא דמההיא שעתא דמסיק עלה שמא דטרפות חסרה ודמי למוחל ולמסור וכל אבזריהו דהתם נמי כיון דאוקימנהו עליה מקלי קלייה שזה היה ממון המשתמר והוא הוציאו מרשות הבעלים כשהראהו אבל לכל היכא דלא קם דינא לאו כלום עבד דלא ברי היזיקיה ואפי' עשה הוא מעשה על בנו פטור דגרמא בנזקין מקרי למה זה דומה למשיא עצה לחבירו והפסיד על ידו שאינו בדין שישלם וזה טעם שסה בו כלב שסה בו נחש דפטור. וכן המוכר פירות לחבירו ולא צמחו שאינו משלם דמי הוצאה ואע"פ שהטעהו ואע"ג דבמראה דינר לשולחני חייב התם כיון דצריך למגמר וחזי פושע הוא דשכיח בהו טעותא טפי והוה ליה כמאן דליתיה דיינא בדינא אי נמי כמי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו שמשלם דמזיק הוא וכל מי שיודע בטיב דיני הגרמות יודה בזה. והיינו דאמרי' בגמרין ולא כלום עבדת דאלמא גרמא בעלמא הוא ולא דינא דגרמי ואם תדקדק במה שפירש רבינו שלמה ז"ל תמצא סיוע לכל מה שכתבנו בזה ותמה על עצמך לא יהא הדיין אלא כמסור הרי חלקו בו בין שנשא ונתן ביד בין שהראה בלבד כדמפורש בדוכתא בפ' הגוזל ומאכיל ושמעת מינה שאפי' לדברי ר"מ אין כל הגורם בדבור כעושה מעשה וא"ת הרי אמרו שם שאם הראה מעצמו כמי שנטל ונתן ביד דמי וחייב. מאריה דאברהם וכי מעצמו הוא עושה והלא קבלוהו בעלי הדין עליהם וגמר למידן ואי נמי לא קבלוהו וגמיר וסביר או בי תלתא דאיכא בינייהו חד דגמיר למידן והתובע צווח לפניו לדון ודן דמצוה רבה עביד ורחמנא אנסיה ופקדיה למידן להו דינא וליביה אנסיה למטעה ולא יהא כמסור דקא עביד איסורא רבה שלא יתחייב בגרמתו בלבד אלא מיהו מאן דליתיה מומחה ולא קבלוה ודאי כיון דאשרה בעלמא הוא ואיסורא עבד כמסור שהראה מעצמו דמי ומחייב כדברי רבינו הגדול ז"ל ומיהו אי לאו דמסתפינא מיניה הוה אמינא דטעמיה דרב חסדא דמחזירין לאו משום הפסד ממונו של בעל דין אלא משום כל היכא דלא עבוד בה עובדא לא אלים למיהוי דיניה דינא כיון דטעו וכיון שכן במומחה ונקיט רשותא אי נמי קבליה דפטור מלשלם אי נטל ונתן ביד לא הדר דינא והדין הוא פשטא דשמעתא דבפירקין קמא ופשטא דמתני' דבכורות ואם היה מומחה לב"ד פטור מלשלם אלא שכבר הורה זקן וההיא דאמר בכתובות דן דייני כר"ט ואהדר ריש לקיש לעובדא מיניהו אמר ליה ר' יוחנן עשיתה כשל תורה ומפרשי בגמ' מר סבר טועה בדבר משנה הוא וחוזר ומר סבר טועה בשקול הדעת הוא ואינו חוזר דברי רבינו ז"ל יש לנו להעמידה כשנטל ונתן ביד ומש"ה אין מחזירין וכן הא דאיתמר בפ' ואלו טריפות תורא משרא שרי ואמרו ליה לבריה דרב יוסף בר חמא דלישלם דמי תורא למאריה ה"נ מתוקמא בשנשא ונתן ביד ותרווייהו קשיאן עליה דבעל המאור ז"ל דאיהו אמר תלתא דאיכא בינייהו חד דגמיר וסביר אע"ג דלא נקיטי רשותא ולא קבלינהו פטורין מלשלם ומחזירין והתם בפ' הכותב סתמא קאמרי' דייני משמע בי דינא דקביעי דאינון תלתא וא"א דליכא בינייהו חד דגמיר וסביר ואפ"ה אי טעה בשקול הדעת אין מחזירין וההיא דרבא נמי קשיא עליה דרבא גמיר וסביר הוה ובתלתא הוה לגבי ראיית טריפה וקאמרי דלישלם זו תשובות ה"ר אברהם ברבי דוד ז"ל ומה שדחה בעל המאור ז"ל שזו שאמרו דטועה בדבר משנה חוזר ואינו משלם משום דכיון דטועה בדבר משנה הוא ידיעא טעותיה ולא מיבעי ליה למיסמך עליה לאו מלתא היא כלל אטו כ"ע ידעי ספרא וספרי ותוספתא וכולי תלמודא דהא כל מאן דטעי אפי' בדרב המנונא ורב ששת טועה בדבר משנה הוא ובאשה וקטן מאי איכא למימר אטו דינא גמירי ועוד אי משמת ליה שמותי וליכא בההוא דוכתא דקא מברר ליה לטעותיה מאי איכא למימר אלא ש"מ דלא דיינינן הכא דינא דגרמי דמינס אניס ולא גרע ממסור כדפרשינן אבל ודאי אי נשא ונתן ביד וליתיה לממונא דתיהדר מודה אני שאפי' טועה בדבר משנה נמי משלם כטועה בשקול הדעת וכן נראה מדברי רבינו הגדול ז"ל והא דאותביה רב המנונא לרב ששת פרה אפשר הוה ליה לפרוקיה לר"ט נשא ונתן ביד הוה אלא דלאו אורחיה דר"ט בהכי ועוד דרב ששת כולה בשלא נשא ונתן ביד מוקי לה תלתא בבי דכתב בעל המאור ז"ל אדחו להו וליתנהו ובבבא רביעא חזינן שיבושא דכתב דליתיה דיינא וא"צ לומר דליתיה מומחה כגון דלא גמיר אע"ג דקבלוה עלייהו בעלי דינא דיניה לאו דינא בין טעה בין לא טעה וכו' בין נשא ונתן ביד בין לא נשא ונתן ביד נראה מדבריו שאפי' לאחר גמר דין יכול לחזור בו וזה א"א דהא אפי' ג' רועי בקר לא שכיחי בישוב לאחר גמר דין אינו יכול לחזור בו והני ודאי כיון דלא גמירי כלל כחד דמו וכי קבלינהו הוי דינייהו דינא ועוד דהא אי קבלי' לבעל דיניה נמי אינו יכול לחזור בו כדקתני דור לי בחיי ראשך ל"ש במחול לך ול"ש באתן לך כ"ש בדיינא דלא גמיר דאי קבלוה עלייהו דהוי דיניה דינא ואינו יכול לחזור בו לאחר גמר דין בשלא טעה אבל ודאי בטעה חוזר בין נשא ונתן ביד בין שלא נשא ולענין תשלומין במקום שא"א להחזיר דינו דומה יפה למי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו דהרי זה יקבר ומשלם מביתו ולא אמרי' בעל הבכור פשע שסמך עליו ואע"ג דההיא פשיעותא יתירתא היא לבעלים אפי' לא טעה בהוראתו ושחטו על פיו יקבר אלא אפי' הכי איהו דגרס היזק משלם מביתו: