מלחמת השם על סנהדרין יז:

ועוד ה"ג תניא רבי אומר כו' ונמצא שבוש בזה בהלכות הרב אלפסי ז"ל גם במקצת נוסחי הגמ': אמר הכותב לא במקצת הנוסחאות בלבד הוא כתוב אלא בכל נוסחי ספרד ובהלכות רבינו הגדול ז"ל ובשאלתות רב אחא משבחא ז"ל בכולם כתוב וכי מה למדנו לרוצח מעתה ה"ז בא ללמד ונמצא למד מקיש נערה המאורסה לרוצח מה רוצח וכו' ולפי זו הגירסא נראה שנערה המאורסה בא ללמד מפני שדינה מפורש בכתוב ולנערה לא תעשה דבר וכן מפורש בה שמצילין אותה בנפשו והיא שבאה ללמד על הרוצח שכמות זה כן מות זה ונמצא למד ממנו שיהרג ואל יעבור וכן מצאתי ענין זה בפר"ח ז"ל בפסחים ומה שנמצא כתוב במקצת נוסחי הלכות רבי' בפסחים תהרג ואל תעבור אינו שבוש דאפי' לאביי משכחת לה תהרג ואל תעבור בשהעלה לבה טינא ולא אמר אביי קרקע עולם היא אלא בשאחרים אונסין אותה שתבעל ואל תהרג מאחר שיכולין לבעול אותה על כרחה אבל כה"ג תמות ואל תבעל לו וכ"ש לרבא כשם שאם העלה לבו טינא ימות ואל תבעל לו כך אם העלה לבה טינא תמות ואל תבעל לו ולפי דעת רב אחא גאון ורב שמעון בעל הלכות גדולות ז"ל כל אונס שהוזכר באדם בשמועה זו לא משכחת ליה אלא בכה"ג כדאמר רבא אין אונס בערוה אע"פ שאין דעת בעל החבור הזה ולא דעתנו כן הלכך אי גרסי' תהרג נמי אתי שפיר ואין בזה שבוש ומשכחת לה נמי כגון שנתקשה לאשתו ואמרו לה נכרים שתדביקנו לעצמה ואי לא קטלי דלאו קרקע עולם היא ולאו להנאת עצמו היא:

ועוד אביי אמר אסתר קרקע עולם היתה וכו' עד ה"מ כולהו דקא מכוין הנכרי לעבוריה לישראל אבל להנאת עצמו ל"ש הכי ול"ש הכי שרי כו': אמר הכותב יש לי להשיב ממעשה דרב כהנא דבפ"ק דקדושין דתבעי' ההיא מטרוניתא וסליק לאיגרא ואפיל נפשיה מאיגרא לארעא ומעובדא דר' צדוק נמי דהתם יהרג ואל יעבור ולא מצית למימר לפנים משורת הדין דודאי לא הוה קטיל נפשיה אי לאו דינא הואי שהרי מקרא צווח ואומר ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם וכל חכמי ישראל הנהרגים על קדושת השם בשעת הגזירה אי נמי בפרהסיא היא וכן אמרו בירושלמי אלו שמע ר' אבא למיליהון דרבנן דאמרי יעבור ואל יהרג הוה אזיל ליה ושם אמרו ר' בונא זעירא חמוניה פרי חורי חמרא בשובתא אלמא לא הוי מסרי נפשייהו לקטלא בלפנים משורת הדין ולא שמענו מדת חסידות לחולה של סכנה שלא יחללו עליו את השבת אלא המזרז משובח והמונע עצמו מתחייב בנפשו הלכך שמעינן מדרב כהנא דנכרית אי נמי רשעת בת ישראל דקא אנסא ליה לבר ישראל בעבירה יהרג ואל יעבור שהרי הוקשה נערה המאורסה לרוצח וברוצח לעולם יהרג ואל יעבור שהרי הודה בה בעל המאור ז"ל ועוד דאמרי' לקמן באותו שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ימות ואל תבעל לו ולמ"ד אשת איש הות שפיר דג"ע הות ואסור והא התם להנאת עצמו של בועל היה ואפ"ה אסור אלמא אף להנאת עצמו אסור וא"ת שאני התם דליכא אונסא לאיתתא ומש"ה אסור דאע"ג דאיהו אניס איהי לא אניסא הא לאו מלתא היא דכיון דאיהו אניס אונסא דגופיה אי ס"ד שרי להנאת עצמן ה"נ הוה שרו רבנן שהרי בחולה שיש בו סכנה מחללין את השבת אע"פ שהמחלל אינו אנוס דהואיל ואיכא נפש מישראל אונס מיקרי והרי בעל זה המאור עצמו ז"ל אומר כן שהרי כתב מדקאמרי' ימות ואל תעמוד לפניו ערומה ש"מ דאפי' מהנאת פורתא בלחוד אמרי' ימות ואל יעבור אלו דבריו הא מכלל שהוא אונס גמור לשניהם וכיון שזה אונס הוא לגבה שמעינן מינה שג' עבירות האמורות אסורות להנאת עצמן וכן נמי הא דאמרי' בפסחים בכל מתרפאין חוץ מג"ע וכו' בכה"ג הוא אם העלה לבו טינא וכיון דבכל מתרפאין ש"מ אונס הוא ואפ"ה אין מתרפאין בג"ע ואע"ג דאיכא אונס ולהנאת עצמן וכן הא דאמרי' בפרק יוה"כ עוברה שהריחה בשר קדש או בשר חזיר מאכילין רוטב עצמו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז וג"ע וש"ד להנאת עצמן היא דומיא דעוברה ואפ"ה בהני ג' אסור עוד ראיתי סמך לדבר באגדה של בראשית רבה בפרשת משכו בכל מתרפאין חוץ מע"ז וג"ע וש"ד ומפרש ע"ז כיצד אם היה אדם מישראל חולה ויאמרו לו לך אצל ע"ז פלונית ואתה מתרפא אסור לילך להתרפאות וכו' וג"ע כיצד אם יאמרו לו לאדם עסוק בג"ע וכו' עד וכל הנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה שנאמר כי רבים חללים הפילה וגו' רגליה יורדות מות והואיל ויש בה כל המדות הללו היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה לפיכך אין מתרפאין בה מדמתרפאין בשאר עבירות כגון שהיה צריך לאכול נבילות וטריפות לתאבון אוכל ולא ימות ובג"ע ימות ש"מ להנאת עצמן נמי אסור דהא ודאי הנאת עצמן הוא ובתר טעמא אזיל כיון שהנוגע בה מת ואינה יכולה ליתן חיים לו אסור בכל ענין עוד ראיה לדברינו שאמרו בירושלמי במס' ע"ז בפ' אין מעמידין א"ר חונא זאת אומרת שאין מתרפאין מג"ע דתני שבת הותרה מכללה נערה המאורסה לא הותרה מכללה שבת הותרה מכללה לא להתרפאת ודכוותה נערה מאורסה לא הותרה מכללה אפי' להתרפאת מדקתני בברייתא זו והיא שנויה בת"כ שלא הותרה מכללה כלל במשמע וש"מ אף להנאת עצמן לא הותר מכללה תדע שהרי ג' עבירות אלו החמורות לא מפני קדוש השם נאסרו לפיכך אע"פ שאינו מתכוין להעבירו אסור אבל שאר העבירות שנאסרו מונקדשתי הותרו להנאת עצמן דהא ליכא משום קדוש השם והא דאמרי' גבי אסתר דלהנאת עצמן מותר משום דלאו ג"ע הוא וכדאקשי' בגמ' והא אסתר פרהסיא הואי ולא אקשי ג"ע הואי משום דלא מיקרי ג"ע אלא בנערה המאורסה שזנתה א"נ א"א אבל נכרי הבא על בת ישראל לא מיקרי ג"ע דלאו מיתות ולא חייבי כריתות נינהו לא אתיא מנערה המאורסה דקרא וחייבי לאוין כדמפורש בשמעתא לעיל מיהו מעובדא דאמרי' לעיל מסתברא דישראל הבא על הנכרית מיקרי ג"ע משום דקנאין פוגעין בו וה"ל כחייבי מיתות דשייך בהו מיתה וכרת כדאיתא לקמן במכילתין אבל הנבעלת מן הנכרי אין פוגעין בה קנאין ובפ' אין מעמידין אמרי' דבזנות בית דינו של שם גזרו ולא משכח ליה קרא אחרינא לאיסורא וכל אותו מעשה דרך זנות היה שהרי מקבץ הכל ובועל וא"ת שהיה לאסתר דרך חתנות אין חתנות באונס ואף החתנות עצמו ושאר עבירות הוא ולאו ג"ע הוא כדפרישית והטעם שבן שפחה ונכרית כמוה והוא מוליד בן לע"ז אבל נכרי הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין בא"א כדאיתא בפ' החולץ ולפיכך אין קנאין פוגעין בה הלכך אע"פ שהאשה להנאת עצמה מותרת איש אסור אפי' להנאת נכרית ואפי' בצנעא וא"צ לומר להנאת רשעה בת ישראל האסורה עליו איסור ערוה וכן היא להנאת רשע האסור לה ערוה שלא התירו להנאת עצמן אלא שאר עבירות בפרהסיא ונ"ל דמאן דגריס באגדה דאסתר אשת איש הואי כדאמרי' שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ושוכבת בחיקו של מרדכי ודריש כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך סבר לה כאביי וטעמא דקרקע עולם דההוא טעמא שייך אפי' בא"א אבל רבא דפריש משום הנאתן ליתיה לטעמא אלא בשאר עבירות דפרהסיא ובגמ' לא דייקינן בה באישות כלל דלא מסיימא לן ולא סבירא לן אגדתא דרב ירמיה בר אבא דהתם ויש לומר כדברי בעל המאור ז"ל דנבעלת לנכרי אין שם מיתה ולא כרת אע"פ שהיא א"א ואע"פ שהוא חייב מיתה משום דאשת רעהו כתיב הלכך ליכא אלא שאר עבירות בפרהסיא וכדמפרש בגמ' וחכמי הצרפתים אומרים דאסתר ג"ע הואי ומשום קרקע עולם מותר ועיקר הצלה בנפש בדידיה כתיב דהוא איתקש לרוצח ולא הקשו ממנה אלא לאיסור בפרהסיא אין כאן ורבא אמר להעביר אפי' לאשה בפרהסיא אסור לעולם אבל להנאת עצמן מותרת נמצאו באשה שני דברים מתירין לה קרקע עולם ולהנאתן הא באיש יהרג ואל יעבור לעולם וכן פירשה ה"ר אברהם בר' דוד ז"ל וקאקי ודמונקי שאר עבירות נינהו ואין איסורן משום לאוי ע"ז אלא משאר חייבי לאוין שבתורה הן משום ולפני עור לא תתן מכשול כדתנן להשאילן ולשאול מהם שהרי לא עבדו הן עצמן ולא נהנו מע"ז בכלום אלא דפרהסיא הואי וכן דעת ה"ר אברהם ז"ל והביא ראיה ממה שאמרו אין מתרפאין בעצי אשרה אמרי' דהתם לאו לעבורי הוא וכל היכא דלא לעבורי הוה כהנאת עצמן דמי ואפ"ה יהרג ואל יעבור וה"ה לג"ע ועוד סמך לדבר ממה שלא היה מרדכי כורע ומשתחוה להמן מפני שהיה נעבד והא התם להנאת עצמו ולכבודו היה ואפי' היה בשעת השמד וע"ז להנאת עצמו מותר הוא מן הדין לפי דברי בעל המאור ז"ל ואע"פ שהוא אמר שאינו יודע בע"ז דרך שיהא להנאת עצמו כדי שיהא מותר הרי אותו מעשה בודאי להנאת עצמו הוא ולא להעבירו ואעפ"כ היה דינו שיהרג ואל יעבור וכן מעשה נעמן הנאת עצמו היה כדכתיב והוא נשען על ידיו אילו היה ישראל דינו שיהרג ואל יעבור אלא שגר תושב כל בצנעא אפי' בע"ז וג"ע יעבור ואל יהרג ולא החמירה בהם תורה בע"ז וג"ע יותר משאר שלהן שאין להם מקרא מן התורה בזה ולא כתיבי בה קראי אבל על קדושת השם בפרהסיא שהוא דבר הנוהג בכל המצוות נצטוו והיינו דאמרי' לא קשיא הא בצנעא הא בפרהסיא: