מלחמת השם על סנהדרין יז.

כתוב בספר המאור תמה הוא שלא הביא הרי"ף ז"ל בהלכותיו שמעתא דרב דהבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור כו': אמר הכותב אין בו כח לתפשו בזה מפני שדעת רבי' שלמה ז"ל כן אבל להודיע דעת רבי' הגדול ז"ל אני צריך לכתוב מה שנ"ל שאפשר לומר דרב נטל ושבר קאמר חדא דאי הכי היכי אמרי' סתם אבל נטל לא הא תרווייהו נטל נינהו והוה ליה למימר אבל לא שבר לא ועוד דאי הכי מתני' נמי קשיא עליה דקתני היה בא במחתרת ושבר ואי רבא צריך לדחוקה דנטל ושבר קאמר הוה לן לפרוקה בגמ' ולפרושה היכי קאמר דהא פשטה דמתני' לא משמע כוותיה ולא אפשר נמי למימר הכי מדקתני היה בא במחתרת ושבר דאלמא בהיותו במחתרת דרך ביאתו שבר מדלא קתני בא במחתרת ושבר או בא במחתרת ונטל ושבר וקשיא לרבא כדקשיא לרב ועוד כיון דאסיקנא בגמ' דלא אוקמינהו רחמנא ברשותיה אלא לענין אונסין והכי עיקר למה ליה למימר דרב אפי' נטל ואיתנהו ממש אמרה ולאקשויי עליה ממתני' ולאסוקה בקשיא דלמא רב נטל ושבר קאמר כדרבה וניחא ליה מתני' כדניחא ליה לרבא ומנא ליה הא לפרושה לדרב כי היכי דתיקשי לך ואין זו דרך התלמוד דהא גורעים ומוסיפין במימרי ומחסרי נמי מתניאתא ומשבשי להו וממשכני נפשייהו טפי לתרוצי מימרי דרביהו ועוד דאשתבעו עלה בגמ' באלהים דרב אפי' נטל אמר אלמא א"א לפרושה לדרב אלא כן ומלתא היא פשיטא מגופה דמימרא דרב דנטל אמר ועוד מאי איכא בין נטל ולא שבר לשבר לאחר זמן כיון שלא קנאו משעה ראשונה ועל אותה שעה אתה פטרו אם שבר לאחר זמן אמאי פטור הרי על שבירה זו אתה מחייב כדאמרי' במאן דגזל חביתא דחמרא במס' ב"ק ומציעא וה"נ כיון שנפטר ממיתה ועכשיו הוא שובר כליו של חבירו אמאי פטור ומה שאמר בעל המאור ז"ל דבדמיה קננהו וכי איתנהו דהדרי חומרא דרבנן הוא דברי הבאי הם שהרי מפורש בגמ' דכי אוקמינהו רחמנא ברשותיה ה"מ לענין אונסין אלמא מדינא דאורייתא הדרי והרי דמוהו בפירוש לשואלי אלא פי' שמועה זו כך הוא דכיון דאמר רב נטל ויצא פטור בין שבר אח"כ בין לא שבר פטר רב דשניהם שוים כמו שכתבתי ואמר רבא מסתברא לי מלתיה דרב דאמר בדמיה קנה בששבר במחתרת בעוד שהוא מתחייב בנפשו והיינו מתני' אבל נטל חייב ולא מסתבר בה טעמיה דרב וה"ה לשבר הוא חוץ למחתרת דחייב ואע"ג דליתנהו והיינו דינא דנטל וכדפרישית אלא דלא נחית גמרא השתא להאי דינא אלא למימר אי קניהו בשהוציאן או לא ובאמת שרב אמרה בכל ענין ואפי' נטל חייב ומשום דקסבר דברשותיה קאי וטעה רב דלא אוקמינהו רחמנא ברשותיה אלא לענין אונסין ולא לענין מיקנא ואי קשיא לך בשבר למה לי דרב ואמאי אמר רבה מסתברא מלתיה דרב מתני' היא לאו קושיא היא שכבר פירשתי דרבה ה"ק טעם זה שאמר רב אינו מספיק אלא לשבר ולא לנטל דלאו ברשותיה קאי והא דאמרי' והלכתא דשדינהו בנהרא אחרינא קאמרי' לומר לך שאינו חייב כאן באונסין דלגבי אונסין אינו מתחייב אלא על שעת הוצאה מבית בעלים כדאיתמר בדוכתא והא פטור הוא על אותו שעה והיינו דאמרי' דשדינהו ולא אמרי' דשדנהו הוא אי נמי יש לפרש דשדנהו איהו בנהרא מיד כגון ששלשל ידו ועשאה קטפרס וקבל וזרק מיד או שהפיל לנהר שהוא רה"ר כגון רקק שרשות הרבים מהלכת בו שאם באת לחייבו על שעת הוצאה אתה מחייבו ואיסור שבת וגנבה באין כאחת וכאוקמתי דמוקמי לה בכתובות בשלשל ודאפקינהו לרה"ר ולצידי רה"ר וכיון שפירשנו השמועה כך נתגלה לנו שדעת רבינו אלפסי ז"ל שהשמיטה מפני שלא היה צריך לכתבה שכבר כתב רודף שהיה רודף אחר חבירו ושבר את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור מ"ט מתחייב בנפשו הוא ואלו רצה להביא משנתנו ללמד על בא במחתרת שנדון בנפש אין צריך לדרב ולא לדרבה ומקרא מלא דבר הכתוב ואלהינו ידיננו לזכות: