מלחמת השם על סנהדרין טו

כתוב בספר המאור מרגלא בפומיה דר' יוחנן וכו' זהו מן הדברים שנראין כהפוכין שתולה את העיקר בטפלה כאותה ששנינו כל שעה שמותר לאכול מאכיל וכו': אמר הכותב אין הנדון דומה לראיה כלל דהתם לא תלו טעמא דאוכל במאכיל אלא קאמר דכל שעה שמותר לאכול מאכיל ולא יותר שעה שאין מותר לאכול אינו מאכיל והרבה כיוצא בה בתלמוד ועוד דהא אוקמוה התם בגמ' דהכי קאמר כל שעה שמותר כהן לאכול בתרומה מאכיל ישראל חולין סד"א כיון דחולין אינו אוכל לא יאכיל קמ"ל אבל מי שמע כזאת שנאמר מדקא אפקה רחמנא לנשואה בשריפה ש"מ סקילה חמורה והיא גופה אכתי לא פשיטא ואינה קמה ליה לתנא והפירש עצמו בין ביושר בין בהפוך אינו נכון לפי הסוגיא שהרי שקלו בגמ' חומר שבשריפה שכן מחללת אביה לחומר שבסקילה ואמרי אדרבה שריפה חמורה שמצינו בה שמחללת את אביה וכיון שכך היאך חכמים מוציאין את הארוסה מכללה לדרוש בה קולא מעצמן שלא מסמך הכתוב ואם מפני שפושט ידו בעיקר עדיף להו אפי' מחלול אביה מה לנו לומר בגמ' כן ולא עלה על דעת עד סוף השמועה מכבוד המקום לפי שהוקש כבודו לו ובהדיה ממונן אבד וכן הסוגיא מוכחת לקמן אלא קסברי רבנן נשואה יצאת לשריפה דכתיב ובת איש כהן שאינה כהנת משמע ובזיקת הבעל היא דלזנות כתיב בה וארוסה בכלל בת ישראל היא שאין לנו ג"ש דאביה ולא מדרש בת ובת בתנאי דלקמן והיינו דאמרי' מדאפקה רחמנא לארוסה בסקילה ש"מ סקילה חמורה וכך הגירסא בנוסחאות וחומרא דפושט ידו בעיקר נמי איתא ולהכי לא קאמר אלא ודאמרי' לקמן וטעמא מאי משום דלרבנן סקילה חמורה כלומר מנין לו לר' יוחנן כן משום דחזי להו לרבנן דקאמרי סקילה חמורה מש"ה מרגלא בפומיה דארוסה בסקילה על כרחייהו מיהו רבנן ממדרש הכתוב נפקא להו כדפרישית ומקצת נוסחאות אין בהם מזה כלום ולפיהן כך פירושא דמעיקרא קס"ד נשואה וארוסה יצאה לשריפה והיינו קושיין מדאפקה רחמנא לארוסה בת כהן שמחללת את אביה מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה ש"מ שריפה חמורה ולא שקלו חומרא זו לפושט ידו בעיקר כלל. ומפרקי קסברי רבנן נשואה יצאת לשריפה ולא ארוסה ושוב אין לך קושיא עלינו וסקילה חמורה ממגדף ואין זה מחוור דבת ישראל מאן דכר שמה וזו הקושיא שכן מחללת את אביה פושטת בכל הסוגיא בלא סמך של בת ישראל: