מלחמת השם על ראש השנה י

ועוד ומה שנהגו לתקוע כל התקיעות כשהן יושבין וכו' וסמכו להם על מה דגרסי' בפסחים והתם בדוכתא אידחיא ליה ההיא דשופר: אמר הכותב הא בורכא דעד כאן לא אדחיא אלא שאינה לאחר עשיה דלא חיישינן דלמא מתקלקלו תקיעתא אבל עובר לעשייתן הוא ומה שאמר עוד א"נ לא אדחיא י"ל הא כדאיתא והא כדאיתא ואין ברכה במטבע קצר בשופר אלא מנהג האחרונים דברי הבאי הם דאי ברכת שופר מלכיות זכרונות ושופרות מאי היא דאמרי' אין מברך עליהם עובר לעשייתן דלמא מתקלקלי תקיעתא כי מתקלקלי מאי הוי מ"מ ידי ברכות יצא ומאי הא דאסיקנא אלא חוץ מן הטבילה איתמר אבל שופר מברך עליו עובר לעשייתן והא דכ"ע שופר על סדר ברכות שמע ליה כשהשלים כל ברכה וברכה כדתנן מלכיות ותוקע שופרות ותוקע ומה מקום לספק זה אלא ודאי על הברכה של מטבע קצר הדברים אמורים ואין ספק ולא מקום למחלוקת שהיחיד שאינו תוקע על סדר ברכות ודאי צריך לברך על מצוה זו במטבע קצר כדרך שמברכין על המצות ויכולין אנו לפרש זו שבפסחים על היחיד שתוקע לעצמו אבל הצבור שתקעו על סדר הברכות בלבד כדין משנה אפשר דמי שהוא רואה בדעתו כן לומר שלא יברכו במטבע קצר אלא ברכות עולות לתקיעות וכן שתקנו אחרונים או נהגו להקדים ולתקוע כדרך היחיד ע"כ היו צריכים לברך במטבע קצר אבל אנו רואין שאפי' בצבור שתקעו על הסדר מברכין באמצע תפלה כדרך שעושין בנשיאת כפים וכן אנו רואין עוד שזה מנהג אבותינו חכמי התלמוד היו תוקעין ומריעין כשהן יושבין קודם תפלת המוספין ובודאי מברכין היו עליהם במטבע קצר ואח"כ חוזרין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין בתפלה על סדר הברכות לא שלא יצאו בתקיעות אלא שהברכות מעיקרן בתקיעות תקנו אותן כדמייתי' עלה בגמ' כדרבא אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות ובמה בשופר והיינו מימרא דר"י למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין וכו' מלתא כפשטה ופירושה כמשמעה וכך הנהיגו חכמים למצוה כדי לערבב את השטן והדקדוק שדקדק בעה"מ לפנינו מה הן התקיעות שהן לערבב את השטן וכו' שאלתן של נערים היא דר"י ה"ק למה הנהיגו חכמים באותן תקיעות ראשונות ולא פטרו עצמן בתקיעות שעל סדר הברכות שהן עליהם חובה ואינן יכולין לפטור עצמן מהן כדי לערבב את השטן ומתני' דקתני מי שבירך ואח"כ נתמנה לו שופר וכו' דיעבד היא כדקתני וברייתא דתניא אבל בחבר עיר שומען על הסדר ועל סדר ברכות לצאת ידי חובה קתני שכך תקנו חכמים ברכות ותקיעות על סדר הברכות כשהם יושבין וחוזר ושומען (על הסדר) על סדר הברכות כשהן עומדין בתפלה מתניתא חובה תניא ור"י מצוה שנהגו בה בלכתחלה קאמר והתם נמי איתמר כה"ג למה תוקעין בשופר של איל דהיינו מנהג שנהגו למצוה דאילו חובה כל השופרות כשרין תנן ושל יעל פשוט תנן והא דקאמר אמר הקב"ה לאו דוקא בדאורייתא אלא אמר הקב"ה תקעו כדי שאזכור ועוד דאשכחן להני עקידת יצחק וכיון שכן מצוה שנהגו בשופר של איל כדי שיזכור איל באיל ועוד דאשכחן לכם כה"ג בדרבנן אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות ושאלו מלאכי השרת מלפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים הלל בר"ה וכו' תדע דהוינן בה למה תוקעין דרחמנא אמר תקעו אלמא לאו טעמא דקרא קא דריש אלא טעמא דמצוה קא דריש ולא קאמרינן מפני מה אמרה תורה וכיוצא במימרא זו דר"י במס' תענית למה מתכסין בשקין וכו' אינו שנוי לא במשנה ולא בברייתא אלא שנהגו בכך וחכמים הנהיגו אותן למצוה וכבר הארכנו במימרא פשוטה מפני שהרבים נתקלין בה: