מלחמת השם על פסחים כד

ועוד הא דתניא ר' יוסי אומר אע"פ שטבל בחזרת מצוה להביא לפניו מצה וחזרת וחרוסת נקיטינן מינה בגמ' מצות צריכות כוונה ור' יוסי לטעמיה עד והרב אלפסי ז"ל כתבה בהלכותיו למימר דהלכתא היא ואף הוא נמי אזיל לטעמיה לפי מה שכתב במס' ר"ה: אמר הכותב ודאי שכן דעת רבינו ודעת ראשונים ואף לרבינו האי גאון ז"ל מצינו שפסק מצות צריכות כונה ונוסיף לבאר הדבר במס' ר"ה אם גומר השם עלינו אבל בכאן אנו צריכין לפרש כיון דקיי"ל כרב חסדא דמברך ברישא אמרור בורא פרי האדמה ולאכול מרור ואכיל ולבסוף אכיל בלא ברכה ודאי מטבול ראשון הוא דנפק ליה ידי חובה שהרי אכלו לשם חובה במתכוין ועליו בירך הילכך הא דתניא אע"פ שטבל בחזרת מצוה להביא לפניו מצה וחזרת בדיעבד הוא והכי קאמר אע"פ שלא טבל טבול ראשון בשאר ירקות אלא טבל בחזרת שלא במתכוין שלא היה דעתו אלא כמטבל בשאר ירקות ולא בירך עליה אלא בפה"א דמצוה להביא לפניו מצה וחזרת וחרוסת אבל כשנהג כדברי רב חסדא אינו מצוה אלא כמו שאמר רבינו ז"ל כדי שיראו תינוקות וישאלו אבל ריש לקיש כרב הונא סבירא ליה והיינו דקאמר זאת אומרת מצות צריכות כונה כלומר שלפיכך הוא יכול לטבל תחלה בחזרת ושלא לברך עליה בפה"א ובטבול שני מברך על אכילת מרור ויוצא בו דלכתחלה מצות ואח"כ מרורים אלא דמיקדמי' לטבול לפני אכילה שלא כדרך שאר לילות משום דאית ביה היכירא לתינוקות דאי ס"ד מצות לא בעי כוונה א"כ על כרחנו משעת טבול ראשון יצא ואינו יכול להמתין מלברך עד טבול שני וכיון שיצא בטבול ראשון ובירך עליו למה הוא חוזר ומטבל פעם אחרת וא"ת משום תינוקות יטבל בשאר ירקות תחלה כדי שיהא יוצא בטבול שני שאחר מצה וכולה סוגיא כדאיתא ריש לקיש כרב הונא גם בזה דברי רבינו ז"ל מסתייען דאף רב הונא סבר מצות צריכות כונה ורב חסדא גופיה לא אתקיף עליה לאחר שיצא י"ח יחזור ויברך עליו אלא לאחר שמלא כריסו ממנו משמע דאיהו נמי מודה לזה דמצות צריכות כונה: