מלחמת השם על פסחים כה.

עוד כתב הרי"ף ז"ל א"ר יוחנן חלוקין עליו חביריו על הלל דתניא יכול לא יצא אדם ידי חובתו וכו' ולא זו דרך הגמ' דהא אוקמה רב אשי להאי ברייתא כהלל ובגמ' אין לנו ראיה על מה שא"ר יוחנן אלא שיש לומר קבלה היתה בידו: אמר הכותב מגיהי ספרים גרמו לו לבעל המאור ז"ל לתפוס על רבינו מפני שהגיהו במקצת הנוסחאות אלא א"ר אשי האי תנא תנא דהלל היא וכבר עמדנו על נוסחי ספרד ישנות ואין הגירסא כן גם אינו נראה לפרש כך מדקתני כדרך שהלל אוכלן ואילו לתנא דהלל כדרך שאמרה תורה הוא ועוד דהאי לישנא לכתחלה משמע דאי דיעבד הו"ל למתני יכול אם אכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו לא יצא בהו ידי חובתו ת"ל וכו' ואי האי תנא דהלל הוא כיון דא"ר יוחנן חלוקין עליו חביריו דתניא הא ואדחי אלמא אתמר בגמרא במסקנא השתא דלא אתמר הלכתא כמר וכמר הא בלא פלוגתא אשכחן ליה לדהלל ורבי יוחנן מיהא מתניתא אמרה ואדחי' לה אלא האי תנא תנא דרבנן הוא והכי קתני יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא בכריכה כהלל ת"ל יאכלוהו אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יוצא בהן לכתחלה ומכאן א"ר יוחנן חלוקין עליו חביריו על הלל שהוא אומר בכריכה והם אומרים אפי' בלא כריכה ורב אשי לאו לר' יוחנן אתקיף אלא למאי דקאמרינן ואפילו למ"ד מצות אינן מבטלות זו את זו ופירשו בגמ' דהלל היא אבל לרבנן מבטלות דא"ר יוחנן חלוקין עליו חביריו דתניא וכו' ואהא אקשינן א"כ מאי אפי' דכ"ע מצות אינן מבטלות ואם רצה אפי' לרבנן כורכן ואוכלן כדרך שהלל אוכלן ועיקר מצותן אפי' בלא כריכה וחלוקין עליו חביריו וזה שאין אנו פוטרין עצמינו בכזית מצה לחודה ובכזית אחד במצה ומרור בכריכה משום דאפי' תימא מצות אינן מבטלות זו את זו ה"מ מצוה ומצוה אבל מצוה ורשות אתי מצוה דרשות ומבטלת מרור דמצוה דדבריהם והיינו נמי טעמא דאתי דרבנן ומבטל דאורייתא משום דרבנן ודאורייתא רשות ומצוה נינהו ועוד שהיה צריך לברך על המרור ולא על המצה שעמו וכיון שמצותן לכתחלה אפי' בלא כריכה לא נראה לחכמים לעשות מצה טפילה למרור שמא ינהגו כן בזמן הבית במהרה יבנה אלא זכר למקדש כשוין עבדינן כיון דאפשר הוא זה פירושא לפי דעתו של רבינו ז"ל ונכון הוא אלא שקשה לי בו מה שאמרו בזבחים בפ' שנתערבו דא"ר אליעזר כשם שאין מצות מבטלות זו את זו כך אין איסורין מבטלין זה את זה מאן שמעת ליה דאמר מצות אין מבטלות הלל היא דתניא אמרו עליו וכו' ומסקנא דשמעתא היא התם ולא אתקיף עלה רב אשי לומר דאפי' לרבנן אין מבטלין ואיכא למימר דלא נחית התם גמרא למקהי קהיאתא בהך ברייתא אי כרבינא אי כרב אשי אלא קאמר להלל שמעינן ליה הכי ולאו למימר דאשכח להו לרבנן דפליגי עליה דמצות מבטלות גדולה מזו הא מני ר"ע היא דדייק לישנא יתירתא וליכא דפליג עליה כלל אלא לדידיה הוא דשמעי' ליה ומימרא דר"א גופא דייקא דקאמר כשם שאין מצות מבטלות זואת זו כך אין איסורין וכו' ואי ס"ד לרבנן מבטלות היכי שביק רבנן ופשיטא ליה דהלל וגמר מינה נמי לאיסורין אלא משמע דסבירא ליה מצות לכ"ע אינן מבטלות זו את זו ואע"פ שהביא בהלכות מימרא דרבינא כלשונה אפי' למ"ד מצות אינן מבטלות שלא בהקפדה כתבה דלא פסיק בהא מילתא כלום דלא קאמר לא ליכרוך איניש מצה ומרור משום דמצות מבטלות זו את זו ואפי' למ"ד אין מבטלות ה"מ דאורייתא ודאורייתא וכו' אלא טעמא דמעיקרא נמי משום דמצה דאורייתא ומרור דרבנן הוא אלא דפריש בגמרא דהלל היא הא לרבנן מבטלות ואפשר דמרבינא גופיה נפקא ואפשר דגמרא הוא דפריש הכי ועלה אתקיף רב אשי ודחיה ורבינו ז"ל לא על מנת לדקדק ממנה מחלוקת של כלום הוא כתבה ולא לפסוק בדבר זה כלום בא לכאן וזו שכתב דבינו ז"ל במאן דלית ליה כולא סעודתא דמינטרא אלא כזית בלחוד דהוא דאית ליה כזית הצריך לו קאמר ודבר פשוט הוא: