מלחמת השם על פסחים כד.

ולענין ברכה אחרונה בין שאין לו לשתות בתוך הסעודה בין שיש לו לשתות דין אחד הוא ואם אמרו הגאונים שברכת שלש פוטרת מעין שלש אין לומר כן אלא ליין שבתוך הסעודה שהוא בא לשרות והוה ליה כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה שפטורין בין לפניהם בין לאחריהם ולא היה טעון ברכה אפי' לפניו כדאמרי' בהדיא בפ' כיצד מברכין אלא מפני שהוא גורם ברכה לעצמו ולפניו הוא שגורם ברכה לעצמו אבל לאחריו אינו גורם ברכה לעצמו ולפיכך ברה"מ פוטרתו אבל יין שלפני המזון למה הוא פוטר א"ת שיש בכלל שלש מעין שלש והלא הכל מודים בהביאו לפניהם תאנים וענבים שלא מחמת הסעודה ולאחר הסעודה שטעונין ברכה בין לפניהם. בין לאחריהם וכ"ש קודם הסעודה ומחלוקת בתוך הסעודה בזה אין אומרים שיש בכלל שלש מעין שלש ואע"פ שזה לאכול וזה לאכול כ"ש יין שזה לשתות וזה לאכול ואין דינן אלא כפת הבאה בכסנין משום דמזון הוא כדאתמר התם שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד שהוא טעון לפניו כל זמן שאינו בא לפרפרת אבל אינו טעון לאחריו דמזון הוא ויש אומרים אף בתמרים כן כדאמרי' בפ"ק דברכות דהיכא דאכל תמרי וסבר דנהמא אכל ופתח בדתמרי וסיים בדנהמא יצא מאי טעמא דתמרי נמי מיזן זייני והואיל וישנן בכלל מזון ואם בירך עליהם ממש ברכת המזון היא פוטרתן כל שכן אם בירך על הפת שהן בכלל ברכה ופטורין אבל רב שמעון בעל הלכות גדולות אמר דתמרי ורמוני ושאר מגדים דלאו מזון נינהו לא מפטרי בברכת המזון ולפי דבריו כי אמרי' מיזן זייני ה"מ כשהם עיקר סעודתו אבל לאחר סעודתו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ויש בדברים אלו מחלוקות גדולות בירושלמי בפת הבאה בכסנין ובתמרים לאחר סעודה אבל אנו מ"מ בפי' למדנו בגמרתנו בכל שאינו מין מזון ואינו נאכל בכלל מזון בתוך הסעודה אין ברכת המזון פוטרתו וכך הם דברי בעל המאור עצמו בברכות ומעתה אין מחלוקתו ביין זה כלום וכן מצאתי למקצת הגאונים כאן שצריך לברך על הגפן לכוס של קדוש היום ואע"פ שרב עמרם אמר אם קדם ובירך על מזונו יצא לזה שומעין שאמר כהלכה לפיכך מי שיש לו יין בתוך המזון בלילי הפסח אם כדעת רבינו ז"ל ימתין עד שיגמור מלשתות ויברך על הגפן קודם בהמ"ז וכן בשאר ימות השנה אלא שאין בידי להכריע דלא חזינא שום הפסק אלא להטעינו ברכה לפניו אבל לאחריו לא מצינו אלא בעקירות מקום ובדברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן אבל בחד מושב אפי' בנמלך אין לנו לפיכך על הגפן שבסוף פוטרת הכל וכשאנו הולכים אחרי דברי ראשונים אין לנו בזה אלא דברי הגאון אביהם של ישראל שהוא רבינו שרירא אביו ז"ל השיבו בלשון הזה ד' כוסות הללו כל א' וא' טעון ברכה לפניו משום דבתר קדושא איתסר ליה למישתי עד שדורש מארמי אובד אבי וחותם בגאולה ומן כדאמר הבו נבריך ברכת מזון אסור למשתי עד דמברך ומן כדמברך בין שלישי לרביעי לא ישתה ואיתסר ליה עד שאומר הלל הגדול וברכת השיר אלא לאחריו אמאי מחייב על כל חד וחד הא יתיב ודעתיה אשאר כוסות הללו הילכך מברך ברכה אחרונה ודיו אלו דברי הגאונים ז"ל ויש לנו סיוע בהם לכל טענותינו וכך קבע רב יצחק בן גיאת ומה שאמר הגאון כיון דחד מקום הוא וליכא נמלך למיקם בברכה לבסוף סגיא לומר שאם היה נמלך למיקם כשהיה סבור לקום היה מברך בסוף אבל אם לא בירך עד שחזר ונמלך לשתות אינו צריך אלא ברכה אחת לבסוף: