מלחמת השם על מועד קטן ג.

ועוד והא דתנן אין חופרין כוכין וקברות במועד כו' ואנן תמהין מזה הפי' וכי היכן מצינו שהותרה וכו': אמר הכותב אני תמה על המתמיהין שהרי הכוכין והקברות מצרכי הרבים הם הלכך צריך למתני בהו דאין חופרין אותן לכתחלה ומותר לחנכן אפי' לקבור בהן לאחר המועד דהיינו להאריך בו ולהרחיב בו דומיא דקלקולי המים שבר"ה ששנו בגמ' אין חופרין בורות שיחין ומערות של רבים אבל חוטטין אותן ומוקמי לה שלא לצורך המועד אלא כדי שיהו מצוין להם לאחר המועד לכשיצטרכו להן וכ"ש בכוכין וקברות דמותר לחנכן שמא יצטרכו להן במועד וצריך לשנות בהן דאין חופרין אותן בתחלה כיון שאינן לצורך המועד ממש ואפי' בקבר של בני משפחה צרכי הרבים מיקרי ומותר לחנכן אבל לצורך המועד ודאי אפי' חפירה ובנין כדרכו שרי שאין לך לצורך המועד ודבר האבד יותר מזה שהוא צריך למתים והחיים גדול כבוד הבריות שדוחה אפי' לא תעשה שבתורה וכן נמי התירו ארון עם המת בחצר ואפי' להביא נסרין ולנסרן ובירושלמי התירו באדם מפורסם אפי' בשוק שלא אמרו עם המת בחצר אלא מפני חשד שלא יאמרו להניח בה מעות הוא דקא עביד לה הא קבר וכוך שרו לקבור בהן במועד כשכבר מת המת שאפי' יו"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן וכ"ש חולו של מועד שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים להתיר צורך הבריות ואין מדקדקין להיות המת שם דכיון דניכר הוא דלמתים עבדי לא תלו במניחן לאחר המועד וליכא חשדא כלל ולא דמיא לארון דסתמיה למעות קיימא ולא למתים כדפרישית וגרסי' בירושלמי בית עלמת דבר מטיא איתפתחת במועדא ר' הונא סבר מימר שרי מן הדא ועושין כל צרכי הרבים א"ל ר' מונא לא תני שמואל אלא להיות שפין את סדקיהן וחוטטין אותן גרפין לון כדחניק תמן החוטט בצנור כדי לקבל צרורות פי' בית הקברות של אותו אדם ששמו בר מטיא נפחת שנפחתה מערה שלו שהכוכים בה והיה ר' הונא סבר להתיר לפי שהוא צרכי הרבים אע"פ שאינו לצורך המועד ואע"פ שאין חופרין כוכין וקברות לפי שהן התחלת מלאכה שלא לצורך המועד אבל זו תקון המתים הוא וסבר רב הונא להתיר בכל ענין כדתנן ומתקנין קלקולי המים וכו' וא"ל שמואל שלא התירו צרכי הרבים כשאינן לצורך המועד אלא להיות שפין את סדקיהן אבל חפירה לא וזו מלאכה גמורה היא שצריך לבנות כותל המערה והכוכין ואסור וזה מפורש כמו שכתבנו שבית הקברות אפי' של בני המשפחה מצרכי הרבים הוא ושלא לצורך התחלת מלאכה אסור בהן ותקון מותר דהיינו חנוך כמו שאמרו לענין בורות בגמ' ובתוספתא שנו בלשון הזה אין חופרין בורות ושיחין ומערות במועד אבל מחנכין ומתקנין אותן והיינו נמי שלא לצורך המועד וכן נמי פי' רבינו חננאל וכן הרב ר' יצחק בן גיאות ז"ל אין חופרין כוכין וקברות שאין להם צורך במועד אלא מניחן לאחר זמן וכן עיקר. ועוד ת"ר כשם שאמרו אסור לגלח כו' עד ואין לנו להפריש בזה כו': אמר הכותב והן הן דברי רבינו הגדול ז"ל שכך אמר להם איצטריך למימר דהוה קאי בי מדרשא כי היכי דלא תגמר מיניה דבגנוסטרא אסור וכיון דאיסורא ליכא למיפשט מינה אין ללמוד מאבל שאין למדין קל מחמור להחמיר עליו אלא להקל עליו ואבילות חמירא ממועד שהרי אמר עולא הלכה כר' יהודה באבל והלכה כר' יוסי במועד ודברי ר' חייא על אבל נאמרו בגמ' ואין לנו ללמוד מהן במועד והטעם נותן לפי שלא אסר בגנוסטרא יותר מנטילת סכין ושינים אלא מפני שהוא כמתקשט עצמו וכעקום הוא הלכך במועד שרי אע"פ שבאבל אסור וכן נמי מוכחא מלתא מדאמר רב יהודה אמר רב זוג בא מן חמתן לפני רבי ובקשו ממנו צפרנים והתיר להם ואם בקשו ממנו שפה התיר להם ושמואל אמר אף בקשו ממנו שפה והתיר להם מהא נראה שצפרנים ושפה שוין ושפה במספרים כדרכה מותרת אף צפרנים בגנוסטרי כדרכן מותר ובירושלמי רב אמר שפה כנטילת צפרנים לכל דבר: