מלחמת השם על מועד קטן יד

ועוד הא דת"ר מי שמתו מוטל לפניו וכו' ומדוקיא דברייתא לאו הכין משמע וכו' אם יש אבילות בשבת או אין אבילות: אמר הכותב אדרבה מדקא מייתו מינה בגמ' ביש אבילות בשבת לת"ק ש"מ דפשיטא להו מלתא דת"ק מיסר אסר וקא מייתו להו ראיה כי היכי דלענין תשמיש המטה במי שמתו מוטל לפניו חול ושבת שוין ה"נ לענין כל דרכי אבילות לאחר סתימת הגולל חול ושבת שוין ולרשב"ג אין אבילות נוהג בשבת לאתר סתימת הגולל כשם שאין איסור תשמיש המטה נוהג בשבת במי שמתו מוטל לפניו אע"פ שבחול אסור ולא דתו בגמ' הך סברא לומר דת"ק לאו מיסר אסר אלא ברשות קא מהדר ליה בשבת אלא דחינן עד כאן לא אסר ת"ק התם אלא משום דמתו מוטל לפניו ואונן הוא דאסור להקל ראשו בכך ועוד כדי שישמור את מתו ויחשיך על צרכי קבורתו והספדו אבל היכא דאין מתו מוטל לפניו כל דרכי אבילות מסולקים ממנו בשבת אי נמי ע"כ לא אמר רשב"ג התם דאכתי לא חלה עליה אבילות ואע"פ שבחול אסרו עליו תשמיש המטה כדי שיתעסק בקבורה הוא כדרך שאסרו עליו בשר ויין אבל בשבת בזמן שאין מוטל עליו לקברו הכל מותר ומן הסוגיא הזו לפי המשמעות הזה נלמוד ודאי שאיסורו הוא בתשמיש אפי' בשבת לדברי חכמים וכ"ש למה שהעלינו בסוף השמועה דלאחר קבורה דברים שבצנעא נוהג דודאי אסור הוא דהא ת"ק ודאי לא מיקל טפי במתו מוטל לפניו לענין תשמיש ותמה על עצמך אי משרא שרי ודאי חיובי נמי מחייב דמצוה שלא במקום איסורא הוא וההיא דאמרי' בכתובות מכניסין את המת לחדר שלא אסרוהו בתשמיש המטה קודם קבורה לפי שכל עצמו להתחיל החופה הן מתכוונין ושלא לעכב המצוה ולהפסיד צרכי סעודה של לילי בעילה כדאיתא בשמעתא בהדיא ודאמרי' עלה התם משום דאכתי לא חל עליה אבילות הכי קאמר אבילות דהכא משום דאכתי לא חל עליה הוא שהקלו עליו שאע"פ שבמקום אחר אסרו לשמש מטתו במי שמתו מוטל לפניו כדי שיהא עוסק במצותו וכאן התירו אבל מי שחלה עליו אבילות לא הקילו ומשום הך קילותא לא אתי לזלזולי בתר הכי בזמן האבילות דלעולם ימי האבילות חמורין ממי שמתו מוטל לפניו בכל דיניהם ולא אתי למיטעי כלל ופריק אלא משום דקתני נוהג שבעת ימי המשתה דהיינו קילותא בלאחר קבורה ואף לדברי בעל המאור ודאי קילותא הוא שהרי בחול אסור והיאך זה קובע רגל שלו דהיינו חופה עכשיו והלא תעניתו קודמת לחופתו ובודאי אלמלא שידעו שם בגמ' שמי שמתו מוטל לפניו אסור בתשמיש המטה לא היו מעלים על דעתם לה קשות מתחלה מאי קילותא אילימא דקתני מכניסין את המת לתדר ואת החתן וכלה לחופה וכו' והיינו דקתני נמי ובועל בעילת מצוה ופורש דאלמא משום מצוה זו הותר ולא במקום אחר ומיד פורש ואינו בועל ושונה ובירושלמי בפרק מי שמתו איתא הכי רשב"ג אומר הואיל והתרת לו את אלו התרת לו כל מצותיה של תורה והגירסא ששנה בעל המאור בההיא דכתובות אע"פ שאמרו אין אבילות בשבת אבל דברים שבצנעא נוהג כסבור לתקן וקלקל שגירסא ישנה בספרי ספרד כולן ובה"ג ובפר"ת ז"ל כגירסתו של רבינו הגדול ז"ל אע"פ שאמרו אין אבילות במועד וכן כתבה הנגיד בהלכותיו וה"ר יצחק בן גיאות ז"ל ודבר מוסכם בספריהם ובנוסחאות מדוקדקות שלהם אין לשנות ועוד מעצמו הוא מוכרע דשבעת ימי המשתה כמועד דמו דתרוייהו שמחה כתיב בהו ושניהם אינן עולין ולא דמו לשבת דעולה ואינה מפסקת עונג הוא דכתיב בה ובודאי למאי דקאמרי' הכא מעיקרא למ"ד יש אבילות בשבת היינו דקתני עולה תלוק הוא דין הרגלים מדין שבת שזה יש בו אבילות בין בצנעא בין בפרהסיא ולפיכך עולה ואינה מפסקת וזה אין בו אבילות ולפיכך מפסיקין ואינן עולין מיהו למאן דאמר אין אבילות בשבת כלל מקשי ליה אמאי עולה ואינה מפסקת דטעמא בעלמא הוא משום דאין שבעה בלא שבת ואי אמרת אינה עולה ומפסקת לא משכחת והפכתי חגיכם לאבל והמסקנא נמי דאין אבילות בשבת ואעפ"כ דברים שבצנעא נוהג אף ברגלים נמי אע"פ שאין אבילות בהם אבל דברים שבצנעא נוהג ומפורש בירושלמי השבת (אינה) עולה ואינה מפסקת הרגלים מפסיקין ואינן עולין א"ר סימון בשם ר' יוחנן שהוא מותר בתשמיש המטה כלומר ברגל אבל לא בשבת קם ר' ירמיה עם ר' יהודה בר' סימון אמר [ליה] היכן מן תלמידוי דר' יוחנן לא שמע (כד נשמעה) [בר נש] הדא מלתא אלא אבוך אמר [ליה] ר' יעקב (בר אחא) אין לא את אמרת [אלא] מן אילין מליא דהכן הכן מלתיה דר' יהושע בן לוי אמרה שהוא אסור בתשמיש המטה דמר ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי והלא אמרו אין אבל ברגל אלא שהרבים נוהגין בו בצנעא מהו בצנעא שהוא אסור בתשמיש המטה ואתיבון הרי הרגל הרי הוא אסור בתשמיש המטה אינו עולה אף השבת אע"פ שהיא אסורה בתשמיש המטה לא תעלה א"ר בא אפשר לשבעה בלא רגל וא"א לשבעה בלא שבת ע"כ גי' ירושלמי וזו שאמר ר' יהושע בן לוי והלא אמרו אין אבל ברגל אלא שהרבים נוהגין בו בצנעא ברייתא היא שנויה באבל רבתי כך אבל במועד כאילו שאינו אבל ונוהג בצנעא וכו' והוא מביא אותה לפרש צנעא זו שהיא תשמיש המטה וכן פי' רבינו שלמה ז"ל בכתובות דחתונה כרגל ונוהג דברים שבצנעא וכן אני אומר לענין ל' שנוהג בקצתן משום אבילות שהרי אמרו בגמ' לענין שבעה לא קא מיבעיא לי דלא נהגא מצות ז' ברגל כלומר אינו נוהג מצוה שבשבעה כדינן כי קא מיבעיא לי לענין ל' דקא נוהגת מצות ל' ברגל לענין תספורת וכבום כבחול וא"ת שאין אבילות חל עליו היאך הוא נוהג בהן והלא מדין הרגל לובש הוא כלים מגוהצין לבנים וחדשים ונוטל צפרניו בגנוסטרא ושמת בשמחת מרעות ואם בא ממדינת הים ומבית השביה ושאר הדרכים שמנו חכמים מספר ומכבס כדרכו ומה מצות ל' מנאו כאן ואף במקצת [שבעה] נוהג קצת שאינו מכבס כסותו במים והרבים מתעסקין בו כדין אבל ותמה על עצמך הוא שמח בשמחת מרעות שלו והרבים מתעסקין בו כדין אבל אלא ש"מ שהוא נוהג בכל דיני ל' כמנהגו בחול והטעם לפי שהן מצות ל"ת ומדין הרגל עצמו נוהג בהן במקצתן הלכך אם נהג נמי בכולן אין אבילות מתפרסמת עליו כלל וכל זה סמך וסעד לדברים שבצנעא תוך ז' ואעפ"כ כיון שאינו נוהג בהן כדינו בחול אינן עולין לו כדאמרי' בשומע שמועה קרובה בין בשבת בין ברגל ולמוצאי היום נעשית לו רחוקה שאותו היום עולה לו כאילו לא שמע ואינו נוהג אלא יום אחד ואע"פ שהשבת נוהג בו בדברים שבצנעא. ומה שכתוב בהא דתניא רשאי כו' מ"ט כו' פליגי עליה ובאחוי של בגד הפוך למטה פליגי ע"כ בספר המאור גם לבעל הלכות ראיתי שכתב בכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהן הלכה כר"ש בן אלעזר ודבר זה מפורש בירושלמי אלא שאנו תמהין שלא סמכו גדולי הגאונים על הירושלמי בפסק הלכה וכן ראיתי לבעלי המתיבות שכתבו לזה בהלכותם ושמא קבלה היא בידם של ראשונים: