מלחמת השם על קידושין כא:

ועוד לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטא וכו' עד א"נ הוה כהדדי הוה חיישינן לחימרא: אמר הכותב אלו דברי הראב"ד ז"ל והם צריכין תקון שהרי אפילו לר"מ במקום איסורא חיישינן וכ"ש לדברי חכמים שלא עלה על דעת לבטל הרוב לגמרי אלא הטעם בכאן מפני שאין אנו חוששין לסבלונות עצמן שיהיו קדושין שהרי לשם סבלונות נשתלחו ולא לקדושין ואפילו בסתם בעינן שיהיו עסוקין באותו ענין וכיון שאין כאן אלא חשש שמא קדש בפני שנים שהלכו להם אפשר שנאמר זה כמנהג המיעוט נהג שהרי הסבלונות לפנינו ולא הקדושין ולא נחזיק פנויה זו באשת איש ועוד דהאי רובא דאמרינן דלמא קדיש רובא גריעא הוא דהא תלי במעשה ולא אזלינן בתר רובא דתלי במעשה כדמסיק רבינא בפרק הלוקח בהמה בבכורות וזו שכתב בה"מ דלרבנן רובא וחזקה כי הדדי נינהו ולא צריכא למסמך מיעוטא ח"ו דהא תנן נמי גבי טומאה וחכמים מטמאין ואם לאפוקי מחזקת טהרה בלבד ולא שיהא בו כח להכריע לטומאה דהוו להו רובא וחזקה שקולין א"כ למה שנינו וחכמים מטמאין פעמים שהיא טהורה כגון ברה"ר דספק טומאה ברה"ר טהור ולא הוי תני תנא מטמאין אלא ודאי טמאה היא לגמרי אלא שאין שורפין וכן השיב עליו ה"ר אברהם בר' דוד ז"ל ועוד דתניא התם בפרק עשרה יוחסין שני דברים אין בהם דעת לישאל ועשאום כמי שיש בהם דעת לישאל וכו' ושמעי' מינה שאינן ספיקות והרוב מכריע שאילו היו ספיקות כל הספיקות שאין בהם דעת לישאל טהורות ועוד דהא איכא התם רובא וחזקה ששורפין עליה את התרומה כגון עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם ונמצאו חתיכות בעיסה אם רוב שרצים טמאה ולא סמכו מיעוט לחזקת טהרת העיסה ויהיו שקולים והטעם לפי שהרוב מכריע ואפילו לשרוף את התרומה וכשאמרו בתינוק שאין שורפין מפני שאין התינוק ודאי טמא אלא חזקה שהנשים נדות מגפפות אותו לפי דעתו של בה"מ ז"ל שפירש שם כן אלא שאין טעמו נכון אבל רבינו הגאון ז"ל בא לפרש דרובא כנגד חזקה אע"ג דעדיף מינה לא עשאוה כודאי כדאמר התם במסכת נדה בג' מקומות הללו הלכו חכמים אחר הרוב ועשאוהו כודאי לאפוקי רובא דאיכא חזקה בהדיה דלא שרפי' עליה תרומה וה"ה לדעתו שאין מקילין לעשות בו מעשה בכל מקום שראוי להחמיר והטעם משום דסמכינן לה מיעוטא ומאי דאמור רבנן מיעוטא כמאן דליתיה דמי לומר שאינו חשוב להצטרף לטהרה ועדיין הרוב מכריע אלא שאין עושין בו מעשה ושאני שרצים דכיון דנגעו אין חזקה של עיסה כלום שהרי שליא רובא דאיכא חזקה דבית הוא ואעפ"כ עשאוהו כודאי דכיון דהיא בבית אין חזקתו של בית במקומה שהרי הורעה לפניך והכי נמי מוכת בפ"ק דנדה והיינו נמי טעמא דיצאת מלאה שחוששת ואע"ג דרובא לשוק דאורעה לה חזקה וחוששין ואין עושין מעשה לא ברובא ולא בחזקה וזהו דעת הגאון ז"ל:

ומה שכתב עוד והרי"ף ז"ל גריס מהו דתימא לא ניחוש קמ"ל וכו' וי"ל כיון דרבנן קמאי דאינון רב הונא ורבה ס"ל חוששין לסבלונות למהוי אינהו גופייהו קדושין אע"ג דרב פפא לא ס"ל הכי חש ליה לסברא דקמאי למסמכיה אמיעוטא לעצמו פי' כן ולא העלה בדברי רבינו כלום שהרי רבינו וכל המפרשים חוששין לסבלונות דרב פפא משום שמא קדש בקדושין אחרים קודם לכן פירשו כן חוששין דרב הונא ורבה וכן נמי כתב ר"ח ז"ל וע"כ כך הוא דכולהו חוששין לסבלונות קמאי ואמרינן נמי מאי הוה עלה ואמר רב פפא באתרא דמקדשי וכו' חיישינן אלמא כי חוששין דקמאי קאמר וכעין הכרעה היא ובאמת שרבינו שלמה ז"ל פירש חוששין לסבלונות עצמן שיהו קדושין וכן פירש אף חוששין דרב פפא ומי שחילק בין זה לזה אין ממש בפירושו אבל הטעם לשאלה זו שאין רוב זה דומה לפלוגתא דר"מ וחכמים דהתם רוב חיוב וטבע הוא וא"א אלא כן אבל כאן אינו אלא מנהג ופעמים הרבה שאדם נוהג כמנהג המיעוט לפיכך במקום איסור אשת איש החמירו לחוש: