מלחמת השם על כתובות ה

כתוב בספר המאור וכיון דרוב נשים בתולות נישאות כי לא אתו עדים מאי הוה פי' י"ל לרב קא מקשי וכו' וי"ל אפי' לשמואל וכו' וחזקה דגופה: אמר הכותב ליכא הכא חזקה דגופה דבשלמא כונס את הנערה שלא נישאת איכא חזקה דגופה דלא חיישי' שמא זינתה דבנות ישראל בחזקת כשרות הן עומדות אבל במשנתינו אינו טוען בחזקת בתולה כנסתיך ונמצאת בעולה אלא בחזקת אלמנה נשאתיך או אלמנה מן הנשואין או שנכנסה לחופה ולא נבעלה ואין בשתים אלו חזקה דגופה שאין האשה עומדת בחזקת שלא נישאת מעולם ואין לך בה אלא רוב אבל בחזקת שלא זינתה היא עומדת ומפורש כן בירושלמי זאת אומרת שלא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב ופירשו ואמרו אבל במקום אחר הלכו למדת הדין לממונא אחר הרוב ע"י רוב וע"י חזקה והראיה הגמורה שהקשו ממנה לרב בפ' המוכר פירות ואין צורך לדברים שאין להם עיקר בגמ' שכמה כיוצא בו דברים שהוקשו בגמ' סתם לדברי היחיד בפ"ק דקדושין את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה ובמס' מכות גבי מתני' דזורק אבן לרה"ר ואמאי והא מזיד הוא ואין קושיא זו אלא לדברי ריב"ח בפרק המניח את הכד וכן כיוצא בהם: