מלחמת השם על כתובות ה.

כתוב בספר המאור ומה שפסק הרי"ף ז"ל כר"י דבעינן תרי רובי וכו' נ"ל שאין לסמוך עליו דהא פליג וכו' ואמר דהוראת שעה היתה וכו': אמר הכותב אבל פירש"י ז"ל הוא הנכון שהוא מפרש הא דאמרי' בגמ' ולרב חנן בר רבא קשיא הא דמצא בה תינוק מושלך דה"ק כיון דאוקי רב למתני' בתרי רובי ואמר רב חנן דהוראת שעה היתה משמע אבל בעלמא לא בעינן תרי רובי קשיא הך דרב דאמר אבל ליחסו לא אלמא תרי רובי בעינן ופריק מאן דמתני הא לא מתני הא דאר"י בקרונה של צפורי היה מעשה אלא סבר דחד רובא הוה הלכך הוראת שעה היתה כך פירש"י ז"ל ואיכא נוסחי דוקיי דלא כתיב בהו מצא תינוק מושלך אלא קשיא הא ופירושה הא דרב יהודה דאמר משמיה דרב בתרי רובי הוה ומפריק דלא מתני לה וזה יותר נכון אבל הפי' שכתבו בעה"מ הזה ז"ל אינו דליכא מאן דפליג אהא דאמר רב אבל ליחסו לא וליכא למימר מאן דמתני הא לא מתני הא דהא לא אמרה חד אמורא משמיה דרב אלא רב גופיה אמרה דסתמא איתמר ולא מסיימי בה בגמרא מאן אמרה משמיה אלמא מפומיה דרב גופיה שמע להו וליכא למימר דרב חנן פליג עלה ועוד דא"ה הוה לן למימר אמוראי נינהו ואליבא דרב כלומר דרב חנן פליג אההוא מימרא והאי מימרא חד אמורא אחרינא אמרה דכיון שהוזכר שם אמורא באחת מהן הכי הוה לן למימר ולא לימא לן מאן דמתני הא דמשמע דלא פליגן אהדדי בעיקר דינא אלא דמר מפרש לה הכי ומר הכי ועוד מ"ש בהא דפליגי אמוראי אליבא דרב אדרבה הוה לן למימר דמ"ד הוראת שעה היתה אשתמיטתיה הא דאר"י בקרונה של ציפורי היה מעשה ולא פליגי אמוראי כלל דכולהו ס"ל תרי רובי בעינן והיכי משוינן פלוגתא בכדי בעיקר דינא אלא ודאי כדפרישית עיקר ולענין פיסקא אפי' תימא פליגי אמוראי אליבא דרב מאן דמוקי למתני' כדינא טפי עדיף ממאן דמפיק לה מהלכה ודחי לה בהוראת שעה ועוד דרבים נינהו וסתמא איתמר ולא דחינן להו מדרב חנן יחידאה אלא שהפי' שכתבנו הוא הנכון ומה שכתב עוד דהא אסיקנא בגמ' ר' יוסי דאמר כר' יהושע ואי איכא מאן דמוקי לה כר"ג כל שנויא דלא חזינן ליה בגמ' לא סמכינן עלה דאי איתיה לא הוה שתיק גמרא מיניה היפך האמת הוא דאי ר"י היא הוה לן לפרושה ולמימר לעולם ר"י היא אלא ה"ק לא שייכא מתני' בפלוגתא דר"ג ור"י דבקרונה של צפורי היה מעשה והיא לא היתה טוענת שאינה יודעת מי הם אנשי הקרונות דאינשי דאתו מעלמא נינהו ומשום תרי רובי הכשירוה ומעיקרא נמי הכי קשיא ליה כמאן אי כר"ג ומפני טענתה הכשירוה אפי' ברוב פסולין נמי והשתא מפרקינן בקרונא דציפורי היה מעשה ולא מפני טענתה אלא מפני שהיה המקום ראוי לכך וסתמא וסתמא בשאינה טוענת משמע דתינוקת הות ואנוסה הות ועוד דלא קתני ואריב"נ אם רוב העיר משיאין לכהונה נאמנת כדקתני רישא אלא דמעיקרא מפני שלא היה עולה על דעת להכשירה אלא מהכשרו של ר"ג אמרו אי כר"ג אי כר"י ולא נחית למידק בטענה דידה כלום ואית ליה לדחוקה בשטוענת דומיא דמלתיה אלא מקשי' דעדיפא אפי' ברוב פסולין נמי והשתא מתוקמא הכשירה משום תרי רובי בפשטא בשאינה טוענת ולפיכך אין צורך להאריך ולפרש הדבר בגמ' ומעשה דקתני לומר אע"פ שנחלקו ר"ג ור"י בין בלא רוב בין ברוב אבל בתרי רובי הכשיר ריב"נ לעולם עוד יש לי להקשות על דברי רש"י ז"ל אי ס"ד מתני' ר"י היכי אקשי' בגמ' ומי בעינן תרי רובי וכי עד השתא לא שמעי' ליה לר"י דלא אזיל ביוחסין בתר חד רובא והא ודאי פשיטא דר"י אפי' ברוב כשרים פוסל ואפי' פירש ובעל כדתניא לעיל ראוה שנכנסה עם אחד לסתר או לחורבה והתם לאו קבוע הוא ואפ"ה לא אזיל בתר רובא וכדאמרי' הכא בהדיא אי ר"י אפי' ברוב כשרים נמי פוסל ואף על הייחוד אסר משום דמעלה עבוד רבנן ביוחסין אלא ש"מ מתני' אפי' ר"ג דל"ל מעלה דיוחסין ומש"ה אקשינן כיון דבתר רוב אזלינן היכי גזרינן רוב סיעה אטו רוב עיר והא בעלמא לא גזרינן ומפרקינן בהא אית להו לכ"ע מעלה עשו ביוחסין כיון דלא טענה ועוד כמה הוא רחוק לומר דכולה סוגיין דלא כהלכתא ור' ינאי ור' דימי וזעירי ור"ת כולהו כר"י ס"ל ואינהו לאו אמתני' קיימי ולאו לפרושה למתני' אתו אלא מימרי נינהו וליכא לאוקמינהו לכולהו דלא כהלכתא ומה שאמר בעה"מ ז"ל כר"ג בחדא מכשר או בדטענה איהי אפי' ברוב פסולין או ברוב כשרין אע"ג דלא טענה איהי ולא מידי זה שבוש לפי דעתי דסוגיין עיקר מילתייהו דר"ג ור"י ברוב כשרין אצלה ואפ"ה (ומש"ה) אר"ג נאמנת דשמע' מינה דאי לא טענה פסולה לכהונה וגרסי' בגמ' י' יוחסין גבי הא דתנן אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי והוינן בטעמא בגמ' ואמרי' דאבא שאול עדיפא מר"ג דאי מהתם ה"א התם הוא דרוב כשרין אצלה וכו' ושמעת מינה דמתני' דר"ג לאו ברוב פסולין הוא אלא ברוב כשרין אצלה הוא דקתני נאמנת דאלמא בודקין אותה ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואם לאו פסולה והתם נמי גבי ארוסה שעיברה דאמר שמואל הולד בדוקי ואקשינן עליה הא אמר שמואל חדא זימנא דאמר שמואל הלכה כר"ג ומפרקינן אי מהתם ה"א התם הוא דרוב כשרים אצלה וכו' מכלהו שמעת דאפי' ברוב כשרין בודקין אותה דאי לאו הכי היכי מוקמינן לה למתני' ברוב כשרין ועוד דאבא שאול לכל שתוקי היה קורא בדוקי אלמא צריך בדיקה ואי אמרת ר"ג ברוב כשרין מכשר בדלא טענה איהי היכי לא אשמועינן בחד דוכתא דשתוקי כשר בעצמו ברוב כשרין ואין בודקין את אמו וה"נ תניא לעיל ר"ג ור"א אומרים נאמנת ואוקמא ברוב כשרין אלמא נאמנת היא ואם שותקת פסולה לכהונה וסוגיין נמי דשמואל במצא בה תינוק מושלך דאם רוב ישראל ישראל לאו ליחסו אלא למקצת שאר דברים ואי היה מכשיר ר"ג ברוב כשרין אע"פ שאינה טוענת לא אמר ריב"ל לדברי המכשיר מכשיר ואפי' ברוב פסולין דהא איכא פלוגתא בין רוב כשרין לרוב פסולין והיכי אמר אפי' ועוד עיסה שהיא משפחה שנטמע בה ספק פסול אם פירש אחד מהן ונשא במקום אחר הרי אלמנותו כשרה דרוב משפחה כשרין הם ויש בזה תרי ספיקי לקולא ורובא נמי לקולא ואפ"ה ר"ג פוסל ולא קבל עדות בשום הכשר עיסה משום דקיל ליה שמא ק"ו לרוב כשרין בזנות דודאי פוסל אלא ודאי דברי הבאי הם ואין להם על מה שיסמוכו וכתב עוד ובמס' קדושין גרסי' אמר רבא הלכתא כאבא שאול ומכל זה נראה שהלכה כר"ג ומיהו עיקר הלכתא כי ההיא דא"ל שמואל לר"י וכו' ולפי דעתי תרוייהו איתנהו הלכה כאבא שאול דולד כשר וראוי לבא בקהל לכתחלה ממעשה דההוא ארוס וארוסתו דאכשריה רב יוסף לולד ולא ניחא ליה למימר דלאשה הוא דשרי לבעלה דא"כ לא הל"ל כדיעבד דמי דדיעבד ודאי הוא ואין לך דיעבד אלא כגון זה אלא על הולד אמר שהוא כשר לבא בקהל לכתחלה והיינו דאבא שאול אבל האשה לא תנשא לכהונה ואם נישאת לא תצא כדשמואל וטעמא דמלתא דגבי ולד אם אין אתה מאמינה אתה פוסלו מקהל ומה יעשה זה אבל האשה עצמה אין אתה פוסלה אלא מכהונה תנשא ללוי ולישראל והיינו דאמרי' כדיעבד דמי שלא תפסלנה מקהל מספק וכן דעת רבינו הגדול ז"ל שפסק כאבא שאול שהיה קורא לשתוקי בדוקי וכשמואל בארוסה שעיברה ולא פוסלו לכתחלה ואע"ג שהוא ז"ל פי' מעשה דארוס וארוסתו לענין היתר האשה עצמה מסברא דנפשיה נפקא ליה ומדקא פסק רבא כאבא שאול ולא חלק בין רוב כשרין לרוב פסולין לא בדיעבד ולא בלכתחלה: