מלחמת השם על גיטין ד:

ומה שכתב עוד וההיא דבעא מיניה ר"ל מר"י בלישנא קמא עדים החתומין על הגט כלומר בא"י ושמותיהן כשמות העובדי כוכבים ונראין הדברים שהן עובדי כוכבים מהו א"ל לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנום לפי שהן מובהקין וכשרין כר"ש אפי' בהדיוט משמע מהאי לישנא דכשרין וכו' לא אפשיטא וספיקא הוי וכו': אין בדבריו תועלת לפי הפסק שלו שאפי' כשתמצא לומר פסולין כת"ק מ"מ קדושין תופסין שאינו אלא משום גזירה ודינם כדין הספיקות שגט גמור הוא מן הדין ולהכשיר כדברי היחיד לא עלה על דעת דלא קם לישנא קמא ועוד שר"י בספיקן סמך עליו כלומר כדאי הוא ר"ע לסמוך עליו בשעת הספק והדוחק הא בידוע שהן עובדי כוכבים לא והיינו דקאמר לא בא לידינו שנתיר כן אלא לוקס ולוס ותלינו בהן שמא ישראל הם וא"ת שהם עובדי כוכבים אף הן כשרים כדברי ר"ע וסמכנו עליו בספק עובדי כוכבים הא במקום שודאי עובדי כוכבים פסול לד"ה ולא תלינן בהם לומר ישראל הם ולשון הגמ' מסכים לפי' הזה שאילו לדברי בה"מ ז"ל דר"י לגמרי הוא מכשיר שמות מובהקין בהדיוט כיון שר"ל שאל אם יש לחוש שמא עובדי כוכבים הם ודנין אותן כשל עובדי כוכבים להצריכן עידי מסירה ושמות מובהקין שכשרין בעובדי כוכבים גמורים ואם תולין אותם בישראל ור"י חושש לעובדי כוכבים ולא הכשיר אלא לוקוס ולוס בעידי מסירה כדין עובדי כוכבים לא היה לו לומר והכשרנו אלא אדרבה וחששנו היה ראוי לו לומר שכבר פשט שאלתו כולה לחוש להן ולדונן כעובדי כוכבים גמורים ועוד שהוא שונה שמועותיו כדברי היחיד ויש שמפרשים מהו לחוש שמא עובדי כוכבים הן או כיון דלא שכיחי עובדי כוכבים דכתבי גיטי נשים תולין אותן בישראל וא"ל לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנו שאע"פ שהן שמות העובדי כוכבים יש ישראל ששמותיהן כך ותולין להקל אבל בשמות של עובדי כוכבים שאין מצוין בישראל חוששין ויש מפרשים בידוע שהם ישראל שאל אם חוששין משום דלמא אתי לאחלופי בגיטין דעלמא ולאכשורי גיטי עובדי כוכבים בהדיוט ובלא עידי מסירה וא"ל לא בא לידינו אלא בשמות מובהקין כגון לוקוס ולוס דכיון דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמתייהו לא אתי למיסמך עלייהו עד דידעי בהו דישראל נינהו אבל שמהתא אחרינא דשכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו חוששין שאם תבא להתיר בידוע יתירו מספק ומיהו בין לפירושו בין לדברינו גיטי נשים ושחרורי עבדים פסולין אפי' בערכאות ובעידי מסירה בין במקום שישראל חותמין בין במקום שאין ישראל חותמין ואפי' בשמות מובהקין וזהו דעתו של רבינו הגדול ז"ל שכתב משנתינו כפשטא ולא מצא להם צד הכשר ואע"ג דקי"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי טעמיה דת"ק משום גזירה הוא כדאיתמר לעיל וכדחזינן נמי לרשב"ג גופיה דגזר ואע"ג דסבר לה כר"א ואם לבך נוקפך לדחות אותו תירוץ מפני שהקשו אלא מתנה במאי קני לה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא ולא מתרצי בעידי מסירה ובשמות מובהקין וכר"א כמו שכתב ר"ש ז"ל זו אינה שאלה שאין אנו אומרים משנתינו ר"א היא דוקא ולא ר"מ דוקא אלא בין לר"מ בין לר"א היא שמודה ר"א בגיטי נשים שפסולין לעולם ומודה ר"מ בשאר שטרות שכשרין ועוד שמעולם לא עלה על דעת דשאר שטרות דוקא בעידי מסירה ובמובהקין הוכשרו דהא כל השטרות קתני משמע בין מובהקין בין שאינן מובהקין ועוד דאי דוקא בעידי מסירה ובמובהקין למה לי ערכאות אפי' בהדיוט נמי אלא כך אמרו דשאר שטרות כשרין לעולם וגיטי נשים פסולין לעולם והא דאמרי' כי קתני פסולא דרבנן לומר דמשום דר"א איצטריכא ליה ובעדי מסירה דלדידיה פסולא דרבנן הוא אבל פסולא דאורייתא לא איצטריכא ליה תדע דערכאות בעדי מסירה קתני להו בודאי דהיא מלתא דליתא בקדושין דאילו בלא עידי מסירה מלתא דאיתא בקדושין היא ולא קתני לה:

ועוד מתני' וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים וכו' כתב עלה הרי"ף ז"ל וה"מ לחזרה אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטא גיטא לידו כדתנן האומר תנו גט זה לאשתי וכו' ואין הדברים נראין כן כמו שכתב דהא אמרי' בברייתא מה אילו עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה על בעלה הרי אלו אוכלין בתרומה וזה אינו אוכל אלמא נפקח ליה לחירות לגמרי כיון שהוא נפסל מן התרומה: אמר הכותב באמת אין הדברים נראין כן כדברי רבינו ז"ל אבל זו קושיא של הבל היא דה"ק שחרור העבד חוב הוא לו כשהוא משוחרר אינו אוכל בתרומה וכך פי' רש"י ז"ל וזה אינו אוכל משוחרר אינו אוכל ומאי דקא מהדרי ליה רבנן לר"מ במתני' מפני שהוא קניט דאי בעי שקיל ד' זוזי מישראל ופסיל ליה לומר שאינו חוב לעבד יציאתו לחירות מפני המזונות והתרומה שהרי יכול לפסלו ואין מקום לקושייתו כלל אלא אם הוא שואל הואיל ולא יצא לחירות בזכות אחרים למה אינן זוכין לו והלא אין זכיה זו שזוכין בגט חובה לעבד וזו אינה שאלה לפי שאם יציאתו לחירות חובה היא לו אע"פ שאין קבלה זו עכשיו לא זכות ולא חובה שלא יצא בה לחירות אינה קונה לו והרב יכול לחזור בו וכך הוא דין כל חובה שבעולם שאין קבלת האחרים חובה לו שאם רצה שלא יקבל רשאי שהרי אפי' בדברים שזכין לו שלא בפניו אם צווח ביום שמעו לא קנה כדאיתא בבתרא ובשחיטת חולין וכיון שכן נימא שזכין לאדם שלא בפניו אפי' בדברים שבחובה ואין הלה יכול לחזור בו ומי שקבלו לו אם רצה קנה ואם לא רצה לא קנה אלא ש"מ שכל דברים שבחובה אין קבלת האחרים כלום ויכול הלה לחזור בו ואע"פ שאין אותה קבלה לו חובה מעכשיו כ"ש שע"י אלו מגיע גט לידו וקרובי שחרור חוב הוא לעבד אבל הסוגיא שבמס' קדושין הכי משמע דבקבלת אחרים קונה את עצמו בין לדעת בין שלא לדעת לרבנן ומתני' דהתם לענין שחרור גמור תנן וכן נמי אמרי' בפ' השולח האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חיישי' שמא זיכה לו ע"י אחרים וכן נמי מצינו זכיה אפי' בגט אשה להוציאה לגמרי כשתמצא לומר דזכות היא לה דגרסי' ביבמות המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסניא ליה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו: