מלחמת השם על גיטין ז.

כתוב בספר המאור וטעמו של רב אשי מפורש בירושלמי מפני שנעשה כנוגע בעדותו: אמר הכותב אבל בבבלי אומר טעם אחר לגמרי משום דבעינן או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים וצריך פירוש:

ועוד וזה מצאתי מכתיבת ה"ר משה בר' יוסף ז"ל וכו' עד סד"א הואיל ולא גזר ר' יהודה וכו' ואפי' לר' יהודה היכי מתרץ הכי דגזר ר' יהודה משום דאתי לאיחלופי בקיום שטרות והא רבה לית ליה להאי סברא כלל: אמר הכותב כל זה הבנין אין לו יסוד שמכיון שאמרו רבה אית ליה והשאלה ששאלו בגמ' רבה מ"ט לא אמר כרבא שעליה השיבו לימא בפני נחתם ותו לא לא היתה אלא כשהיה עולה בדעתינו לומר שרב' חושש לזו ולא לזו ועכשיו בטלה מאליה דהיינו טעמיה דרבה מפני שחושש לכל החששות כדי שלא תבא האשה לידי קלקול אבל מודה הוא דאיכא למיגזר משום דלמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא ואני אתן לך ראיות גמורות שמשתקות כל מחליף זה הרי שנינו רשב"ג אומר אפי' מהגמוניא להגמוניא כלומר צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואוקימנא בא"י ומשום קיום הגט אלמא לרבה נמי צריך לומר בפני נכתב משום גזירת אחלופי בשאר שטרות וליכא למימר דרשב"ג אנחתם קאי דא"כ מאי אפי' סתם ליתני הכי בהדיא ותו ממעשה דר' ישמעאל דכפר סיסי ומעובדא דרב כהנא דאייתי גיטא מסורא לנהרדעא כמ"ש בעה"מ ז"ל וכל זה תשובה לדברי ה"ר משה ז"ל גם דברי בעל המאור שחלק עליו והודה במקצת לומר שמאחר שהוחזק הוחזק אין מחוורין כל צרכן שהרי בא"י ובבבל לא הוחזק לאומרו שלא היה שם קלקול מעולם וא"ת כיון שהוא אומר כן צריך הוא לאומרו כתיקון חכמים שתקנו אותה בחו"ל משום לשמה וכ"ש בחו"ל אף לאחר שלמדו דהואיל והוחזק הדבר לאומרה ולא חזקה בלבד אלא אף תקנת חכמים משום לשמה דגזרינן משום חלופי שאר שטרות אפי' במקום שאין לגזור שמא יחזור הדבר לקלקולו הרי שנמצינו למידין מדבריו שבכל מקום שאומר בפני נחתם צריך הוא לומר בפני נכתב משום דלמא אתי לאחלופי והרי דבריו הראשונים שהניח הם אמת אלא שאין טעמו שלם דהא ר"מ לא בעי כתיבה לשמה ותניא המביא גט ממדה"י נתנו ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר דברי ר"מ אלמא בעי ר"מ בפני נכתב והיינו משום גזירת דלמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא ולא שהוחזק לאמרו משום דבר אחר מעולם וש"מ דרבה אית ליה נמי הא דרבא דאי לא תיקשי ליה הך ברייתא וזו קושיא לדברי שניהם ז"ל וא"ת לדברינו אנו כי אקשינן מעיקרא מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה וחתימה לשמה ואוקימנא כר"י ולא כר"מ תיקשי לך הך ברייתא אין ה"נ אלא ברייתא לא שמיע לן ואלימא לן לאותובי ממתני' עד דאודי לן רבה בטעמיה דרבא לגמרי ובתר הכי ניחא נמי הך ועוד שאמרו בשמועה זו מפורש אמר ר' שמואל בר"י אמר ר"י ל"ש וכו' אבל גט יוצא מתחת יד שניהם כשר ודייקינן מינה בגמ' אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדה"י אין צריכין שיאמרו בפני נכתב ובפני נחתם והא מנ"ל דלמא דקאמרי הכי וכי גט יוצא מתחת ידם מהימני וכ"ת לא הימנינהו רבנן אלא בשאמר א' בפני נכתב ונחתם הא לאו מלתא היא דהא קתני סיפא א' אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר ואר"י ל"ש אלא שהגט יוצא מתחת יד עדי כתיבה דנעשו כשנים מעידין על זה ושנים מעידין על זה ותו דאמרי' נמי בלישנא אחרינא אמר רב שמואל אר"י ואפי' גט יוצא מתחת יד שניהם פסול אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדה"י צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ונהי שצריכים למה פסול הרי אומרין כן והא אליבא דרבה היא דאילו לרבא לעולם אין שנים צריכין לומר כלום ובהא דתנן שנים אומרים בפנינו נכתב וא' אומר בפני נחתם פסול מפרשי' בגמ' דקסברי רבנן לפי שאין בקיאין לשמה כרבה ופסול אפי' כשהגט יוצא מתחת יד שניהם והיינו אפי' יוצא מתחת יד א' מעדי כתיבה ועדי חתימה דומיא דרישא אמאי הא איכא עדות כתיבה וחתימה ונעשו כשנים מעידין על זה ושנים מעידין על זה ולא עוד אלא אפי' יוצא מתחת יד עדי חתימה כשר ואדתני סיפא א' אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר ואוקמוה ביוצא מתחת יד היחיד וההוא לישנא דרבה הוא בהדיא ואי ס"ד לית ליה לרבה דלמא אתי לאחלופי רישא נמי דקתני שנים אומרים בפנינו נכתב וא' אומר בפני נחתס פסול אמאי הא דומיא דסיפא ביוצא מתחת יד היחיד דהיינו עד חתימה כשר דנעשו כשנים מעידים על זה ושנים מעידים על זה והרי ה"ר משה ז"ל אומר כן דבגט יוצא מתחת יד עד חתימה קתני רישא פסול ולרבה אינו בדין שיהא פסול לדבריו דמ"ש מסיפא אלא ודאי מכל הני שמעי' דרבה אית ליה דרבא לגמרי וחייש משום אחלופי דקיום שטרות דעלמא הלכך א' אומר בפני נחתם בין יוצא מתחת יד אחרים בין יוצא מתחת יד אין סומכין עליו ועדותו כמו שאינה לגמרי ולהאי לישנא בתרא דרב שמואל בר"י אפי' גט יוצא מתחת יד שניהם ואפי' יוצא נמי מתחת יד שלשתן פסלי רבנן ויוצא מתחת יד שניהם לאו למעוטי יד השלישי אלא שאין צריך לפי שביוצא מתחת עד כתיבה ועד חתימה דומיא דרישא קאמר והרי הוא כיוצא מתחת יד כולם ואוקימנא טעמייהו דרבנן משום גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו פי' וגזירה נמי משום אחלופי שכיון שאנו מצריכין אותם לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו אין היחיד האומר בפני נחתם נאמן אע"פ שהיה בדין מאחר שהגט יוצא מתחת ידו ולקיום הגט אין אנו צריכין לפי שמאחר שהעיד נתקיים הגט ואפי' אתי בעל ומערער לומר מזוייף הוא לא משגחינן ביה וכיון שהגט נתקיים בחותמיו על פי היחיד אתי לאחלופי הואיל ולא אמר אלא בפני נחתם ור"י סבר לא גזרי' הלכך אינן צריכין לומר כלום לא משום קיום הגט ולא משום לשמה וכי אמר נמי לא מהני לקיום ואי אתי בעל ומערער וטעין מזוייף הוא משגחינן ביה שאם אתה אומר נאמן ולא תזקק לעדים אכתי איכא למיגזר כדגזרי' במביא גט בא"י וחושש שלא תזקק לעדים כדאמרי' בעובדא דכפר סיסי ודרב כהנא שאין לך מקום שהיחיד נאמן בעצמו לומר בפני נחתם משום דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא עד שיאמר בפני נכתב ואם תשאל לדברינו אנו מאי קא קשיא ליה לרבה לימא מתני' בלאחר שלמדו וכדמתרץ רבא בלישנא קמא דכיון דרבה אית ליה דרבא אפי' בגזירת אחלופי לאחר שלמדו רבה ורבא שוין בו זו אינה שאלה חדא דגמ' לתרוצי הך לישנא דר"י מהדר דלאו לאפוקי ליה מיהת מדרבה ועוד דלישנא קמא לרבה לא אתיא ליה דמאי דוחקיה דר"י לאוקומה למתני' לאחר שלמדו דוקא ובאין גט יוצא מתחת יד שניהם דוקא כיון דבגזירה דאתי לאחלופי פליגי לוקמה למתני' קודם שלמדו כפשטה ובין גט יוצא מתחת יד שניהם בין אינו יוצא ובגזירה דחילוף פליגי ולימא נמי דבגט יוצא מתחת יד שניהם לאחר שלמדו אין צריכין וחד מהני לישני דר"י בעי רבה לתרוצי כשמעתיה ומיהו אי בעי רבה מצי מוקים מתני' לנפשיה קודם שלמדו ואפי' גט יוצא מתחת יד שניהם ומצי למימר הא לאחר שלמדו וגט יוצא מתחת יד שניהם לא צריך והיינו פשטה דרב הונא לשמואל בפ"ק דמוקי לה רבה כוותיה וההיא לאו אליבא דהך לישנא דר"י אתיא דהא קאמר התם שנים שהביאו גט אין צריכין ורב הונא ודאי לאו כר"י פשט ליה לשמואל אלא ש"מ דרבה גופיה מצי מוקי מתני' דלאו כי הך אוקמתא אלא כסברא דלישנא קמא שנים שהביאו גט אין צריכין וכדפרישית ועוד יכול רבה לתרוצי כי הך לישנא בתרא דר"י בקודם שלמדו וביוצא מתחת יד שניהם רבנן פסלי משום עד חתימה דהוא יחיד ואתי לאיחלופי ור"י לית ליה חילוף כלל ונכתב גופיה משום לשמה הלכך מכשיר היה אף בראשונה אלא דסברא דגמ' היא להך לישנא דכולהו גזרי משום חילוף ואורחא דתלמודא הוא דנאדי בחד לישנא מסברא דאידך לישנא דאי ס"ד בחילוף פליגי אמאי מוקמיה מתני' לחומרא ביוצא מתחת יד שניהם לוקמה לקולא כלישנא קמא אלא משום דסברי כהך לישנא דכולהו אית ליה גזירת חילוף ועוד מדקתני ברייתא בזו למעוטי נחתם ולא נכתב ואי קודם שלמדו א"נ לאחר שלמדו וגזירה שמא יחזור פשיטא דבעי כתיבה לשמה ולא מצי לתרוצי כדמתרץ גמ' סד"א וכו'. והשמועה פשוטה לפניך לפי דרך זו וכך פירשה ר"ש ז"ל והראיה הגמורה מה שאמרו אליבא דרבה בדר"י דאע"ג דלא גזר משום שמא יחזור הדבר לקלקולו משום דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא גזר והפירושים שפירשו בו ה"ר משה ובעל ספר המאור הזה ז"ל הם יעידו על עצמם ומה שפירשו בהא דאיתמר בפ"ק א"ה יכול נמי אפי' יכול נמי לא נימא אלא בפני נחתם ותו לא אינו כלום וכבר בטלנוהו למעלה ברוב הראיות שכבר כתבנו לומר דלרבה אית ליה גזירה משום דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ועוד שהוא ראוי ליבטל מאליו שא"כ לא הוה לן למימר א"ה יכול נמי דמשמע יכול כשאינו יכול אלא היה לו לפרש ולומר יכול נמי לא לומר בפני נכתב אלא שמעתתא כפשטה ופירושה כמשמעה דמקשי' מעיקרא בשלמא לרבא ניחא דמתני' פלוגתא דבין א"י לחו"ל קמ"ל וקתני בא"י אם יש עליו עוררים כלומר שמותרת לינשא ואם בא הבעל וערער מתקיים בחותמיו ובמדה"י קתני אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו כלומר שהיא צריכה לחזור אחר עדים לקיימו ואסורה לינשא עד שיתקיים הגט בחותמיו כלומר מפי שנים ואין היחיד נאמן בקיומו וכל חומרא דאית ליה לתנא במדה"י קתני אליבא דרבא אלא לרבה קשיא ואוקמה לאחר שלמדו ואקשינן א"ה קולא דחו"ל קתני לומר שיש מקום דסגי ליה בקיום הגט א"כ ליתני אפי' יכול דהשתא משמע דקולא זו בשאינו יכול היא אבל ביכול לא סגי ליה בקיום הגט מדלא קתני סתם המביא גט ממדינת הים ולא נכתב בפניו אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו דשמעת מינה תרתי דסגי ליה בקיום אפי' ביכול ולא סגי ליה בלא קיום אפי' בשאינו יכול ופריק דהכי ודאי הוא דיכול לא סגי ליה בקיום גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו וזה כפתור ופרח: