מלחמת השם על עירובין כג

כתוב בספר המאור כי אתא רבין אמר ר' ינאי שלש מחלוקות בדבר וכו' עד כל הדין סוגיא כתנא קמא דרבי עקיבא היא ומשום הכי נקטינן כוותיה: אמר הכותב דעת רבינו הגדול ז"ל בודאי כך היא שהלכה כתנא קמא שהרי כתב שמעתא דרב אדא בר אהבה ושמואל ומימרא דר' אלעזר אלא שלא נתברר מדבריו על מה הוא סומך בפסק הזה והסמך שבעל המאור מסמיכנו על דברי שמואל לעולם מותרין עד שיהו שם שנים בפנימית אינו נכון משום דאיהו ורב אדא אליבא דת"ק פליגי ואמתני' אתמר דקתני ואם היו של יחידים אינן צריכין לערב ופריש רב אדא דאם היו שלשה צריכין לערב ושמואל פליג עליה לדעת ת"ק להאי תנא דמתני' קאמרי וסברא דידיה מפרשי אבל מימרא דר' אלעזר בנכרי הרי הוא כרבים מכרעת לזה דשמעתא היא ואליבא דת"ק אתיא ויותר נכון מזה לסמוך על סוגיא דאין בטול רשות מחצר לחצר דלרב יוסף ואביי שתי חצירות זו לפנים מזו אוסרין הן ולרבא דאמר אליבא דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין ולא משכחת לה מבטלין אלא בנתנו עירובן בפנימית ושכח אחד מן החיצונה ולא עירב והיינו לרבי עקיבא דאילו לרבנן אינה צריכה לבטול שלה נהי דבדין הרגל עירוב סבר לה כרבי עקיבא ברגל האסורה והמותרת לא אמר כותיה ומ"מ לא סבר לה כרבנן בתראי דלדידהו אפילו רגל האסורה אינה אוסרת כלל ולא משכחת לה לעולם אוסרין ומערבין מחצר לחצר לפי' סמכו בהלכות על דברי ת"ק דמתני' ומילתא מציעתא קאמר וכעין מכריע הוא והפירוש שכתב בעל המאור במילתא דרב אדא ורבי אלעזר יותר נכון ממנו הכתוב בהלכות שלשה יחידים אסורין ואני קורא בהם רבים בחיצונה מפני שדריסת הרגל לת"ק כדרין עמהם הוא ורבי אלעזר אמר נכרי הרי הוא כרבים לומר שאפי' נכרי יחיד בפנימית אוסר ברבים ולישנא דגמרא דיקא דתנן היו של יחידים ואתמר עלה היו ג' אסורין דמשמע דג' יחידים קאמר מדלא אמרינן היו שנים באחד מהן אסורין ועוד נכרי בפנימית ושני ישראל בחיצונה למה לי טעמא משום דמפעי והלא מן הדין אסורין הן דכיון דשני ישראלים אוסרין זה על זה ובעו לעירובי אין עירוב מועיל במקום נכרי שהרי יש לו דריסת הרגל כאן ואע"פ שאילו היה ישראל לא היה צריך לערב עמהם ומעתה כיון דשני יחידים ונכרי יחיד בפנימית אוסר אין צריך לומר נכרי וישראל בין בפנימית בין בחיצונה וישראל באחרת שאוסר ואפילו לדברי ת"ק ור' אלעזר מילתא פסיקא קאמר דנכרי כרבים הוא כל מקום שרבים אוסרים נכרי אוסר דהיינו נכרי בפנימית ושני יחידים בחיצונית ונכרי וישראל בפנימית וישראל בחיצונה וכן נמי ישראל ונכרי בחיצונה וישראל בפנימית כיון דרבים בחיצונה אסרי נכרי נמי אסר דחד טעמא הוא דילמא איכא דלא ידע שהוא דר עם ישראל יחיד במקומו דהא שכיחי תרי ישראל ונכרי בחד חצר ואמר מטלטלי בלא שכירות ועוד דישראל ונכרי בחיצונה מן הדין הם אוסרין לפי דעתנו ומ"מ אוסר הוא בכל ענין כרבים ומפני כך נשמט זה מן ההלכות בתחלת הפרק: