מלחמת השם על עירובין טו.

ועוד והא דתנן מי שיצא חוץ לתחום כו' עד אלמא לא סמכינן עליה: אמר הכותב לא כ' רבינו הגדול ז"ל והלכתא כת"ק אלא על מחלוקת ר"ש ורבנן במי שהחשיך חוץ לתחום ומחלוקת רבי אליעזר ורבנן בסתם הניחו ועכ"ז ודאי הלכה כת"ק וכבר כתב ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' אליעזר אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מודו ליה וש"מ שהלכה כדברי חכמים ומה שהקשו ממעשה דנחמיה בריה דרב הונא בר חנילאי אומר אני שזה שהעמידו בגמ' בדלא מלו גברא עסקי' וכר' אליעזר משום דאי בדמלו גברי מאי תיבעי ליה ואמר רב הלכה כרבן גמליאל הך אוקמתא אדחיא לה מתובתיה דרב נחמן בר יצחק דאותבי' לרבא עליה ומכולה שמעתא דשקלינן וטרינן טובא במחיצה של בני אדם בין לדעת בין שלא לדעת ומינה בעיא דרב חסדא דהיתר עשיית מחיצה של בני אדם שלא מדעת היתה וצריכה רבא הית' והאי דאמר ליה ויכנס לומר שמחיצה זו מותרת אע"פ שעשאוה כדי שיכנס וכך כתובה בהלכות אמר לו לך עשה לו מחיצה של בני אדם שנמצא כאילו הוא בתוך דיר וסהר שמותר להלך בכולו ויכנס אלמא בדמלו גברי הוא מעמידה וכדברי ר"ג. והוי יודע שלא נחלקו ר"א ורבנן בהבלעת תחומין אלא בעומד בתחום שני שאינו יוצא ממנו לתחום ראשון אע"פ שמובלעין זה בזה כגון היוצא אמה אחת חוץ לתחום שתקנו לו חכמים ארבע אמות ועומד בהן דאסור לו לצאת מהן שזהו תחומו ואפילו כלה בתוך תחום ראשון אינו יוצא ממנו דומה למודד שאפילו כלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר ולדברי רבי אליעזר כיון שהתחומין מובלעין הן כאילו לא יצא מתחומו הא אילו יצא מתחום שני ברשות וחזר לתחום ראשון דברי הכל מותר והיינו דנהרדעי דאמרי כיון דעל על והיינו מתני' החזירוהו כאילו לא יצא ולפיכך כתבה רבינו חננאל ז"ל ודבר ברור הוא ולא כדברי רש"י ז"ל שכתב דלית ליה לרבא הא דאמרי נהרדעי לעיל ואי פקח הוא עייל לתחומיה וכיון דעל על: