מלחמת השם על עירובין יד

ועוד ובהלכות הרי"ף ז"ל מצאנו לא יצא עשיר חוץ לתחום כו' עד כלומר שיאמר כאן תהא שביתתי: אמר הכותב ויפה כוון בעל המאור בראשונה דודאי טעות סופר הוא אבל בהלכות שלו בלבד טעה הסופר ובשאר כל נוסחי ההלכות הבדוקות כתוב לא יצא עשיר חוץ לתחום ויאמר תהא שביתתי במקומי והשני' שתפס עליו דבר ברור כתוב בהלכות שהראשונים מפרשים זו ששנינו במשנתנו מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה כגון שהיו בני העיר מערבין לילך לעיר אחרת ואמרו לו לזה לערב עליהם בפת והחזירו חבירו ולא ערב כלום והוינן בה מאי שנא הוא מאי שנא אינהו הרי על דעת לערב לכולם יצא וחזר ולא עירב כלום ואוקימנא בכגון שיש לו שני בתים וביניהם שני תחומי שבת והיה הוא הולך לביתו שבעיר שניה בכדי שתחשך לו בסוף התחום ויהא מותר לילך לביתו בשבת ואמרו לו בני העיר הזו שיהא מערב להם בפת שם בסוף התחום והחזירו חבירו ולא הלך. ואיהו כיון דנפק ליה לאורחא והחזיק לביתו הוה ליה עני אינהו דאמרי ליה ערב עלינו עשירים נינהו ואע"פ שהחזיק בדרך בשבילם והוחזק אסורין הם ואפילו אמרו תהא שביתתנו שם וזהו כונת רבינו במשנה זו וכך נמצאת לתלמידיו בנמוקיהם ועוד מצאתי בענין הזה בירושלמי דפתרין לה דאמר ליה אנא מערב עלך ועל בני קרתיך ולא עירב לא עלויה ולא על בני קרתיה הוא מותר לילך באותו הרוח שכבר קנו לו רגליו מאתמול והן אסורין לילך באותו הרוח ומותרין בשאר כל הרוחות שבעירן וכו' ופירושו ברור שהוא יצא לערב עליו ועל בני עירו והחזירו חבירו לומר אני מערב לכולכם ובסוף לא עירב הוא וקנו לו רגליו שהוא עני והם עשירים זהו הענין שפירשו הגאונים ומ"מ לפי גמרא שלנו החזירו חבירו היינו דאמר ליה עת חמה היא עת צנה היא ודעתו לילך למחר לביתו: