מלחמת השם על חולין ד

ועוד קשיא דרבי אדרבי ל"ק כו' כאן בתלוש ולבסוף חיברו וכו' עד והרי"ף ז"ל לא כתב בזה כל הצורך: אמר הכותב קיצורו של רבינו ז"ל ולא אריכותם של אחרים דבעיא זו דרבא כבר נפשטה לקולא ממה ששנו בברייתא צור דומיא דקנה עולה מאליו אלמא במחובר מעיקרו הוא ש"מ הא בתלוש ולבסוף חיברו אפי' דומיא דמחובר מעיקרו דקאי מבטל ליה שחיטתו כשרה והיינו מסקנא דבעיין והא דאיתמר בתר הכי ת"ש פשטא בתר פשטא לומר מרישא נמי שמעת מינה דתלוש ולבסוף חיברו שחיטתו כשרה וסיפא במחובר מעיקרו וכדשנינן ודחי לה על דהך מההיא ליכא למשמע מינה דדלמא שאני לה סכין דלא מבטל ליה מיהו פשטיה מצור דומיא דקנה איתא ולפום האי סברא הוא דאוקימנא לעיל במחובר מעיקרו בתלוש ולבסוף חברו תדע שהרי על כרחנו רבא לית ליה הנהו אוקמתא דאוקמינהו גמ' לעיל מתני' ומתניתא דהא מתני' דקתני צור וצור בכותל דבר שאדם מבטל הוא ואינו דומה לסכין ואעפ"כ שחיטתו כשרה וכבר ראיתי מי שפי' דרבא מוקי לה בשחיברו חבור של עראי שלא כדרך בנין אבל חברו כדרך בנין היינו בעיין דהיינו נעיצת סכין בכותל אינו בנין וטעמא דלא מבטל ליה משום חשיבותיה דסכין ושאין אדם מניחו שם הא בצור דומיא דסכין שחיטתו פסולה לדעת בעיא זו ועוד קתני סיפא והצפורן במחובר ומדתני הכשרה בצור בתלוש ולבסוף חברו ורהיט ותני פסול בצפורן מחובר מעיקרו ש"מ כל תלוש ולבסוף חברו שחיטתו כשרה והיינו אוקמתא דמתני' בתר פשטא דבעיא כדפרישית תדע דהא מעיקרא כל תלוש ולבסוף חברו קס"ד דמיבעיא ליה לרבא מדקא איירי' סכין אלמא לית ליה אוקמתא דלעיל שאם לא היתה בעיא אלא בדבר שהוא מבטל אותו דוקא וכי לא היה להם להביא ראיה ממשנתינו ולדחות אותה ולהעמידה בכגון סכין כמו שהביאו מברייתא והיאך אמרו ת"ש נעץ סכין בכותל הרי כל עיקרה של שאלה לא באה אלא על דבר שהוא מבטל אותה אם הוא כסכין דבר שאינו מבטלו ששחיטה כשרה בו דהיינו תלוש ולבסוף חברו דמתני' אלא רבא לית ליה אוקמתא דלעיל אבל הוא מסתפק במשנתינו שמא ר' חייא היא ועד כאן לא מכשר ר' חייא אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא כדקס"ד מעיקרא ואפשר שהטעם גזירה שמא יאמרו שחיטה שאינה באה מכח אדם כשרה או שגזרו בה לכתחלה משום צואר בהמה למעלה שמא ידרוס והך ברייתא דקתני בכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר בתלוש ולבסוף חברו דתלוש הוא ולא גזרינן והוא היה שואל לדברי רבי שפוסל במחובר מן התורה בתלוש ולבסוף חברו אם במחובר מעיקרו הוא או לא ואנן השתא אגמ' סמכינן ולסוגיא דשמעתין שמעינן ומסקנא דמאן בתר רבא אסיקנא כאוקמתא דלעיל דמכשר במתני' אפי' בצור תלוש ולבסוף חברו כשרה היה צור יוצא מאליו וקנה עולה מאליו פסולה עוד יש מוסיפין סיוע לזו הסברא ואומרין שלא היתה בעיא אלא לפי שהיה סובר בתלוש ולבסוף חברו לענין הכשר זרעים כתלוש ולענין עבודת כוכבים כתלוש ואע"פ שהיא להחמיר דברי תורה וכל לענין מעילה כתלוש הוא ולמדוה מעבודת כוכבים ובמס' מעילה הרי כל הדברים שוין כתלוש הוא ומאי שנא לענין שחיטה דליהוי כמחובר וכרב פפא קי"ל דמתרגם מתני' אליבא דחד תנא ומן הדרך הזה איני רואה בכאן פסק מחוור מפני שר"א ורבא רבים וסוגיין בעלמא כוותייהו דגרסי' בפ' המוכר את הבית בעי רב יוסף מי גשמים שחשב עליהן להדיח בהן את האצטרוביל מהו וזו הבעיא לדברי האומר כותל כמתובר אלא שיש לומר דטעמא דרב פפא מכולהו טבא חדא פלפלתא חריפא ממליא צנא דקרי דאיהו מתרגם מתני' אליבא דחד תנא ופשיטא ליה ואינהו משבשי ליה ותנו ומספקא להו ורב פפא בתרא הוא בתר דאיבעיא להו לקמן הדר פשטה וגם זה נכון ועכשיו לפי הדרך הזה יכולנו לפרש דרבא אית ליה אוקמתא במתני' דסוגיין דלעיל אלא שלא היה יכול לפשוט בעיא שלו להקל ממשנתינו לפי שיעמיד אותה לדברי תנא בתרא דזרעים ומ"מ אפי' לדבריו הו"ל סתם מתני' ומחלוקת דברייתא והלכתא כסתם וכ"ש דלא פשיטא ליה לרבא גופיה מחלוקת בשחיטה כלל: